פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
10255/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. אלונה יתח
2. ימין יתח
3. בן דרור
4. אדם דרור
5. דין רותם מנובלה
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. המוסד לביטוח
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אושרי חתן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1.
עניינה של עתירה זו במתן צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 668-08) ופסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל (חיפה) 3887/05).
העותרים מגדלים את אחייניה של העותרת, שננטשו על ידי הוריהם בשנת 1988. החל משנת 1991 גידלו ילד נוסף אשר ננטש על ידי אמו. לטענת העותרת, נעשה גידול הילדים בתיאום עם שירותי הרווחה, המכירים בהסדר הנ"ל כ"סידור בתוך המשפחה". העותרים מעולם לא ראו בעצמם משפחת אומנה ואף סירבו לקבל כספים להם זכאית משפחת אומנה. תחת זאת, פנו למוסד לביטוח לאומי (להלן : "המשיב") בבקשה לקבלת קצבת ילדים נטושים. לטענת העותרים, קיבלו רק חלק מהתשלומים המגיעים להם ובמועדים מסוימים לא קיבלו את הקצבה כלל. על רקע האמור, הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל (חיפה) 3526/02; להלן 'פסק הדין הראשון'), שהתקבלה. המשיב חויב בתשלום קצבת ילד נטוש עבור המועדים הרלוונטיים. עם זאת, מאחר שהמשיב לא שילם לעותרת, לדבריה, את מלוא הסכומים המגיעים לה על פי פסק הדין הראשון – הוגשה תביעה נוספת בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בל 3887/05; להלן 'פסק הדין השני'), שנדחתה. בערעור על פסק הדין השני, קבע בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 668/08; להלן 'פסק הדין הארצי') כי המוסד לבטוח לאומי שילם על פי דין את כל התגמולים המגיעים לעותרת. מכאן העתירה שבפנינו.
לטענת העותרים, שגו בתי הדין האזורי והארצי בכך שדחו את תביעתם. לשיטתם, מתעלם פסק הדין השני מקיומו של פסק הדין הראשון. הם גורסים כי האופן בו חושבה זכאותם לקצבת ילדים נטושים היה מוטעה. עוד נטען שלא הייתה התייחסות לכך שהמשיב שילם רק לאחר 6 חודשים מיום מתן פסק הדין הראשון ולא בתוך 30 יום כפי שנקבע. בגין איחור זה, הם סבורים, היה מקום לפצותם. העותרים מציעים לערוך חישוב המאבחן בין הזכאות של כל ילד וילד, כפי שנקבע בפסק הדין הראשון. לתפישתם, מעלה העתירה שאלות בעלות חשיבות ציבורית הואיל ומדובר בשלילת
זכויותיהם של ילדים נטושים. לכך, הם טוענים, נודעות השלכות על זכויותיהם של ילדים נטושים רבים נוספים. משכך, הם מבקשים מבית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטה השיפוטית שניתנה בידי בתי הדין האזורי והארצי לעבודה.
2.
כלל מושרש הוא כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה וכי התערבותו בהחלטותיו של זה האחרון תיעשה במשורה, בריסון, ורק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק מחייב את תיקונה" (בג"ץ 626/08
נורית חורש נ' שירות התעסוקה (לא פורסם, ניתן ב-6.5.08)). בית המשפט הגבוה לצדק יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים:
האחד , קיומה של טעות משפטית מהותית בפסק הדין. השני, מקום בו הצדק מחייב את התערבות בית המשפט בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נ (4) 628, 634 (1996); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 693 (1986)). לענייננו, די בהתייחסות לתנאי הראשון. יודגש כי לא בכל טעות משפטית יתערב בית המשפט, אלא רק בהתקיים טעות משפטית מהותית. כפי שנפסק, "השיקול המנחה לבחינתה של "טעות משפטית מהותית" נוגע "לאופייה של הבעיה, היינו, לחשיבותה הציבורית הכללית או למשקלה המשפטי הסגולי או לכלליותה ונפוצותה כתופעה במסגרת יחסי העבודה או להשפעתה הכללית על הליכים חברתיים ולשיקולים כיוצא באלה" (בג"צ 5666/03 - עמותת קו לעובד ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (לא פורסם, 10.10.07)).
ומן הכלל אל יישומו. פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מפורט ומנומק. בית הדין הארצי דן בערעור ונדרש לטענות שפורטו בעתירה. בניגוד לנטען, בית הדין הארצי לא התעלם מפסק הדין הראשון. נקבע כי המוסד לבטוח לאומי קיים את פסק הדין והוראות החוק כנדרש וכי שולמו התשלומים, לרבות תוספת בגין אחור בתשלום הגמלה. פסק הדין הארצי קיבל את ההנמקה בפסק הדין השני, לפיה עסקינן בפרשנות פסק דין ומלאכת פרשנות זו תיעשה על פי כללי הפרשנות המקובלים. עוד הודגש כי העותרים לא הציגו אסמכתאות ונתונים, שבכוחם לבסס את טענתם לקיומו של נוהג לתשלום הקצבה. טענות העותרת אינן מגלות טעות משפטית מהותית. עוד נוסיף כי אף לא השתכנענו שהצדק מחייב את התערבות בג"צ. ביסוד ההכרעה של בתי הדין לעבודה עומדת הגישה, לפיה יש להתייחס לשלושת הקטינים כתא משפחתי אחד. מסקנה זו תואמת את העובדות. טענה נוספת של העותרים היא כי מדובר בעניין עקרוני המשליך על ילדים נטושים אחרים. ברם, טענה זו אינה תואמת את נסיבות המקרה הנדון. לא נקבעו כללים עקרוניים בסוגיה, אלא עסקינן ביישום הוראות הדין והפסיקה על המקרה הקונקרטי. גם לא מצאנו כי הונחה תשתית משפטית, המאפשרת לקבוע שההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות.
נוכח האמור, אנו מורים על דחיית העתירה על הסף בלא שנתבקשה תגובה.
ניתן היום, י"ז בטבת
תש"ע (3.1.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט