בג"ץ 3291/02 מוצטפא אקרע נ. בית המשפט הצבי לערעורים

השופט א' א' לוי:

נגד העותר הוגש בבית המשפט הצבאי בדותן, כתב אישום המייחס לו עבירות רבות של החזקה וסחר בכלי רכב גנובים. ביום 26.11.00, הורשע העותר, על סמך הודאתו, בעבירות שיוחסו לו האישום, ובית המשפט גזר לו 6 שנות מאסר, מתוכן 54 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בנוסף, חויב העותר לשלם קנס בסך 12,000 שקלים, או ייאסר לשנה תמורתו.

התביעה הצבאית הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט הצבאי לערעורים, ובסמוך למועד הדיון בערעור, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר מוסכם, לפיו ייגזרו לעותר 67 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובעונש זה הוא ישא בחופף לעונש מאסר אחר שנגזר לו בישראל. בית המשפט הצבאי לערעורים החליט לכבד את ההסדר אליו הגיעו הצדדים.

עניינה של עתירה זו הוא בבקשת העותר כי בית משפט זה יפחית את הקנס שהוטל עליו, וכן שיורה על תשלום היתרה בשיעורים חודשיים.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית , הלכה פסוקה היא כי אין בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יושב כערכאת ערעור על פסיקתם של בתי המשפט הצבאיים, גם לא לעניין חומרת העונש (בג"ץ 6472/98, עוואדה נ' בית הדין הצבאי לערעורים , תק-על, 99(1), 438; בג"ץ 2375/99, מיסק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם); בג"ץ 251/00, חטארי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם). שנית , בפני העותר פתוחה הדרך לקבלתו של סעד חלופי, על ידי פנייה למפקד כוחות צה"ל מכוח סעיף 44 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378) התש"ל1970-.

מכל אחד מהטעמים האמורים דינה של העתירה להדחות, וכך אנו עושים.