בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
9225/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ד' חשין
העותר:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית המשפט הצבאי בשומרון
2.בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש
3. משטרת ישראל
4.שירות הביטחון הכללי-אגף החקירות
5.בית המשפט הצבאי בפתח תקווה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד זאכי כמאל
בשם המשיבים:
עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
(1) העותר הורשע בבית המשפט הצבאי שומרון בשורה של עבירות שעניינן, בין היתר, גרימת מוות בכוונה (קרי, רצח), חברות בהתאחדות בלתי מותרת, הנחת פצצה, ניסיון לגרימת מוות בכוונה וניסיון ירי. בית המשפט הצבאי דחה את טענות העותר שהועלו במשפט זוטא, לפיהן חקירתו בשב"כ איננה חוקית באשר היא נמשכה ברצף על פני שעות רבות (27 שעות), וכיוון שבמהלכה הוכה העותר כנטען, הושפל ונמנע ממנו טיפול רפואי. בית המשפט הצבאי נימק את קביעתו בשיהוי בהעלאת טענות הזוטא שלא באו מפיו של העותר בהארכת מעצרו הראשונה ובישיבות הראשונות בתחילת משפטו; במופרכותן של הטענות; ובהיותן עמוסות סתירות לעומת המהימנות שיוחס לעדויות החוקרים. עוד נקבע, כי פרט לעדותו, לא העמיד העותר ראיות חיצוניות, כדוגמת תיקו הרפואי, כדי לתמוך את טענותיו. נקבע, כי אמרתו המפורטת של העותר אשר נכתבה בכתב ידו נגבתה ממנו כדין ושלא בנוכחותם של חוקרי שב"כ, ועל כן התנתק הקשר שבין חקירותיו הקודמות לבין קבילות ההודעות המשטרתיות, כאמור בע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 529. בית המשפט קבע כי משך הזמן של חקירתו הראשונית של העותר מוצדק נוכח העבירות המיוחסות לו, ונוכח מידע שהיה ברשותו, שעלול היה לסכן חיי אדם. עוד נקבע, כי משך הזמן הארוך לא "שבר את רצונו" של
העותר, שכן זיכרון הדברים מחקירתו מוכיח כי כבר במהלכה נמסר חלק מהודעותיו, לאחר שהבין כי הופלל בידי שותפיו. זאת ועוד, בטרם הובא העותר בפני חוקר המשטרה לגביית הודעתו, ניתנו לו שתי הפסקות ארוכות (אחת בת 9 שעות והשנייה בת 12 שעות). בית המשפט הצבאי גזר על העותר, ברוב דעות, עונש של מאסר עולם וכן 20 שנות מאסר במצטבר.
(2) בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעורו של העותר הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש, וסמך את ידיו על קביעותיו של בית משפט קמא. בין היתר, נימק בית המשפט את הכרעתו בכך שהעותר היה מודע לזכויותיו כבר בחקירתו, שכן במהלכה אמר לאחד החוקרים כי בכוונתו לספר לשופט על האיומים נגדו. נקבע איפוא כי בצדק קבעה הערכאה הקודמת שטענות העותר במשפט הזוטא היו כבושות, באשר בידו הייתה האפשרות להעלותן, בין היתר, בהארכת מעצרו הראשונה. בית המשפט דחה את טענתו של בא כוח העותר לפיה לא התקיימו בעניינו של העותר יסודות עבירת הסיוע לגרימת מוות בכוונה.
ב.
בעתירתו מבקש העותר, המרצה את עונש המאסר שנגזר עליו, לבטל את פסקי דינן של הערכאות הקודמות, ולהחיל את רמת הענישה ועקרונות המשפט הפלילי הנהוגים בישראל. העותר חוזר על טענותיו באשר להעדר החוקיות של חקירותיו; בהקשר זה, נאמר כי לא ניתן לראות את טענות הזוטא ככבושות, מאחר שהועלו במועד הקבוע לכך על פי דין – בתגובה לבקשת התביעה להגיש לבית המשפט את אמרתו של העותר. עוד נטען, כי לא היה קו גבול שהפריד בין הזרועות החוקרות השונות – המשטרה והשב"כ, שכן חקירת המשטרה נערכה תוך כדי חקירת השב"כ ואף נוהלה על ידי האחרון. בנוסף נטען, כי שגה בית המשפט באשר עשה שימוש בהודאות שותפיו של העותר במהלך משפטם. עוד נטען, כי לא התמלאו יסודות עבירת הסיוע לגרימת מוות בכוונה שבה הואשם העותר. בנוסף, קובל העותר על העדר השויון בענישה בין בתי המשפט הצבאיים לבתי המשפט בישראל.
ג.
המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף, מאחר שהלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים בשטחים, וסומכים הם את ידיהם על קביעותיהם של בתי המשפט הצבאיים במקרה דנא. נטען, כי לא הופעלו בחקירתו של העותר אמצעים שיש בהם כדי להביא לפסילת הודעותיו, וכי בתי המשפט הצבאיים בחנו בקפידה את טענות העותר שהועלו במשפט הזוטא, ודחו אותן אחת לאחת. עוד נטען, כי לא התקיים עירוב בין חקירת העותר בשב"כ ובין חקירתו במשטרה, על כן אף בהנחה שהופעלו כלפי העותר בחקירת שב"כ אמצעים פסולים, הנחה לה אין המשיבים מסכימים, נוצר חיץ בין גביית הודעות בחקירת השב"כ לבין גביית הודעות בידי המשטרה, כנקבע בהלכת סמירק . בנוסף נטען כי הודעות שותפיו של העותר במהלך חקירתם, והודאתם בכתב האישום בפני בית המשפט, אשר התקבלו מכח סעיף 10א לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב – 1982, הועדפו על פני מה שמסרו השותפים במשפטו של העותר.
ד.
(1) לאחר עיון בעתירה ובתגובה באנו לכלל דעה כי אין מקום להיעתר לה. הלכה מכבר היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתם של בתי המשפט הצבאיים (בג"ץ 6472/98 עוואדה נ' בית הדין הצבאי לערעורים (לא פורסם) (השופט טירקל); בג"ץ 2375/99 מיסק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – חשין); בג"ץ 3291/02 אקרע נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם) (השופט לוי)). התערבות בית משפט זה תישקל אך "כאשר המדובר בשאלות מן הסוג שבהן מתערבים בפסיקה של בתי דין שאינם במדרג הערעורי הרגיל" (1073/06 מסאלמה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש
(טרם פורסם)), היינו, באותם מקרים "בהם מתגלים פגמים ממשיים בהחלטה, דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, וכן מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק" (8662/05 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם) (השופטת חיות)). טענות העותר אינן באות בכלל אלה. בית המשפט הצבאי בשומרון ובית המשפט הצבאי לערעורים דנו בטענותיו ודחו אותן בפסקי דין מנומקים.
(2) אשר לטענה בדבר משפט הזוטא, בית המשפט שומרון קבע ממצאים עובדתיים ברורים, לרבות בקשר לגביית הודעתו של העותר. לטענת העירוב החקירתי בין המשטרה לשב"כ, ראו פסק הדין בבג"צ 9438/06 פלוני נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (טרם פורסם), בעניין דומה. אשר לטענה בדבר הצורך בהשוואה בין רמת הענישה של בתי המשפט הצבאיים לרמת הענישה בישראל, נזדמן לי לומר במקום אחר "עניין זה עומד כמובן בבסיס ההבדלים שבין העונשים הקבועים בחוק הישראלי לבין העונשים בתחיקת הבטחון השוררת באיזור, והוא נובע מן התמודדות עם הנסיבות באיזור. בתי המשפט באיזור רשאים, כמובן, לשוות לנגד עיניהם את הנעשה בישראל בעניינים אלה, אך הדין שהם פועלים לפיו הוא הדין באיזור, ואם פעלו בגדרו אין מקום ככלל להתערבות בכך" (בג"צ 1073/06
מסאלמה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים
באיו"ש, הנזכר מעלה).
ה.
נוכח כל האמור לא נוכל להיעתר לעתירה.
ניתן
היום, כ"ז בטבת תשס"ז (17.1.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט