בג"ץ 3310/07 אבי הלוי נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופטת א' חיות:

עתירה זו עניינה בבקשת העותרים למתן החלטה בערר שהוגש על ידם על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש עיריית אשדוד. כמו כן מבקשים העותרים כי המשיב 1 יקבע הנחיות בהן יקצוב מועדים לטיפול בעררים, כי המשיב 2 יערוך בדיקה באשר לאופן שבו טופלה תלונתם על ידי המשטרה וכן כי תיפתח חקירה בתלונה נוספת שהגישו נגד גורמים בעיריית אשדוד.

1.

בשנת 1993 רכשה העותרת 2, אימו של העותר 1, חנות מיזמים מקומיים במתחם "חוף הקשתות" באשדוד. העסקה לא דווחה במלואה על ידי היזמים ובעקבות פניית העותרת 2 לשלטונות המס נפתחה נגדם חקירה בעניין זה. העותרת 2 פתחה במקום חנות לממכר שתייה ומזון והציבה שולחנות וכיסאות בשטח המקורה הצמוד לחנות וכן בשטח הטיילת העירונית. עקב כך נתגלעה בשנת 1996 מחלוקת בין העותרת 2 לבין היזמים באשר לזכותה של העותרת 2 להציב שולחנות וכיסאות בשטח המקורה כאמור והיא נתבררה בערכאות. בחודש פברואר 1997 הוגש נגד היזמים כתב אישום בגין השמטת הכנסה. העותרת ובעלה העידו מטעם המדינה בהליך הפלילי הנ"ל והיזמים הורשעו במיוחס להם. בחודש מאי 1997 טרם סיומו של ההליך הפלילי נדרשה העותרת על ידי פקחי עיריית אשדוד לפנות את הכיסאות ואת השולחנות שהועמדו על ידה בשטח הטיילת. דרישה זו הובילה לשורה ארוכה של הליכים משפטיים במסגרתם הלינה העותרת 2 על דרישת העירייה ואף טענה כי העירייה עשתה יד אחת עם היזמים וביקשה להרתיעה מלהעיד בהליך הפלילי שהתנהל נגדם כאמור. על רקע זה הגיש העותר 1 למשטרה בשנת 1999 תלונה נגד ראש עיריית אשדוד ונגד מנהל אגף התכנון בעירייה, ובשנת 2003 הגיש תלונה נוספת נגד ראש העיר. שתי התלונות נגנזו מבלי שנפתחה חקירה בגינן וערר שהגיש העותר 1 על ההחלטה לגבי התלונה משנת 2003 נדחה.

2.

ביום 30.8.2004 הגיש העותר 1 תלונה נוספת למשטרה בה הלין על חשד לביצוע עבירות פליליות על ידי ראש עיריית אשדוד, ובהן מתן היתר בניה ליזמים שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט. ביום 9.11.2005 החליט ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה כי יש לגנוז את התלונה מחוסר תשתית ראייתית. ביום 6.2.2006 הגיש העותר 1 ערר על ההחלטה לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), ולאחר מכן הוסיף העותר 1 והגיש למשטרה מסמכים שונים לביסוס טענותיו וזאת הן מיוזמתו והן לבקשת המשטרה. ביום 17.9.2006 הגיש העותר 1 לאגף חקירות ומודיעין במשטרה תלונה נוספת בה הלין על מחיקה של חובות היזמים לעיריית אשדוד באופן המעלה חשד לעבירה פלילית. התלונה הועברה למחלקת התביעות וביום 24.10.2006 הוחלט כי אין בה כל חדש וכי אין מקום לפתוח בחקירה נוספת.

3.

בעתירה שלפנינו מלינים העותרים על כך שנדרש למשטרה פרק זמן של כארבעה-עשר חודשים לצורך קבלת החלטה בשאלת הפתיחה בחקירה. לטענת העותרים, פרק זמן זה חורג ממתחם הסבירות ומלמד על טיפול רשלני ובלתי מקצועי בתלונתם, בייחוד נוכח החומר הרב והמבוסס שהוגש על ידם למשטרה. מבוקשם של העותרים הוא, אפוא, כי נורה למשיב 2 להקים צוות בדיקה מינהלי ובלתי תלוי לבחינת התנהלותה של המשטרה בחקירת התלונות שהוגשו על ידם. העותרים מוסיפים ומלינים על כך שבמועד הגשת העתירה טרם נתקבלה החלטה בערר שהגישו למשיב 1 על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה, אף שגם בעניין זה חלפו כארבעה-עשר חודשים ממועד הגשת הערר ועד להגשת העתירה. לטענת העותרים מדובר בהתנהלות בלתי סבירה ובלתי מוצדקת ובקשתם היא כי תינתן החלטה בערר וכי המשיב 1 יקבע הנחיות מינהליות בהן יקצוב מועדים לטיפול בעררים. לבסוף מבקשים העותרים כי המשיב 1 יורה על פתיחת חקירה בתלונה הנוספת שהגישו ביום 17.9.2006.

4.

ביום 30.5.2007, לאחר הגשת העתירה, דחתה מנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה את הערר שהגיש העותר 1. בהחלטה צוין, בין היתר, כי לאחר בחינה מעמיקה של הטענות בערר ועיון בחומר המצוי בתיק ובהמלצות המשטרה, הוחלט שלא לשנות מהחלטת המשטרה לסגור את התיק מן הטעם שהחומר אינו מבסס תשתית לחשד לביצוע עבירות פליליות המצדיקה פתיחת חקירה פלילית. עמדת המשיבים היא כי משניתנה החלטה בערר העתירה התייתרה ודינה להידחות על הסף. לטענת המשיבים ההחלטה בערר ניתנה לאחר בחינה יסודית של טענות העותר 1 ואין כל עילה להתערב בה. אשר למשך הטיפול בערר, המשיבים מטעימים כי מחלקת העררים בפרקליטות המדינה מטפלת מדי שנה באמצעות צוות מצומצם בכאלפיים תיקי ערר לרבות תיקים מורכבים ורחבי היקף, וכי הדבר כרוך בהשקעת עבודה רבה ובבדיקת חומר הראיות והערכתו על ידי שרשרת גורמים. המשיבים מוסיפים ומציינים כי באשר לעבירות מין או אלימות מסוג פשע, קבע המחוקק בסעיף 65א לחוק סדר הדין הפלילי כי ככלל תינתן הכרעה בערר עד תום שישה חודשים ממועד הגשתו, והדבר מלמד לטענתם על כך שבהינתן אילוצי המערכת הטיפול בעררים שעניינם עבירות אחרות עלול להימשך פרק זמן ארוך יותר. בענייננו, כך מציינים המשיבים, פרק הזמן שנדרש לטיפול בערר מקורו בחומר החקירה הרב שצורף לו ובמשאבים שנדרשו לצורך לימודו הראוי.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. ביום 30.5.2007 ניתנה החלטה בערר שהגיש העותר 1, ואף שצודקים העותרים כי הטיפול בערר ארך פרק זמן לא מבוטל, עם מתן ההחלטה כאמור התייתרה העתירה בהקשר זה. ממילא אין מקום להידרש במסגרת עתירה זו לטענת העותרים בדבר הצורך בקביעת הנחיות מינהליות להסדרת המועדים לטיפול בעררים. טענת העותרים כי על המשיב 2 להקים צוות בדיקה לבחינת התנהלותה של משטרת ישראל בחקירת התלונות אף היא אינה מגלה עילה להתערבותנו מן הטעם שהעותרים לא הציגו בסיס לטענתם בדבר התנהלות פסולה מצד המשטרה בעניינם ובדבר "הכשלים", כלשונם, שנפלו בעבודתה. במכתבו אל העותר 1 מיום 29.1.2007 (נספח ט/4 לתיק מוצגים חלק ב') הבהיר ראש חטיבת החקירות באגף לחקירות ולמודיעין במשטרת ישראל, תנ"צ ג'קי בריי, כי התלונה טופלה כראוי וכי הטיפול בה התמשך בשל העובדה שגם לאחר הגשתה נדרשה העברתו של חומר נוסף למשטרה. ואכן, הנספחים הרבים שצורפו לעתירה מדברים בעד עצמם ומעידים על היקפו הרחב של החומר בעניינם של העותרים. אשר לבקשת העותרים כי המשיב 1 יורה על פתיחה בחקירה פלילית בעניינה של התלונה שהגישו ביום 17.9.2006. מן העתירה ומתגובת המשיבים עולה כי לאחר בחינתה של התלונה במשטרה הוחלט כי אין מקום לפתוח בחקירה, וככל שהחלטה רשמית בעניין זה טרם הועברה לעותרים, כטענתם, ראוי כי המשיבים יעשו כן ללא דיחוי. לגוף הדברים ייאמר כי ככל שהעותרים מבקשים להלין על החלטת גורמי החקירה בעניין זה עליהם להגיש ערר מתאים לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי ומשטרם עשו כן אין מקום כי נידרש לטענות שהעלו בהקשר זה (ראו: בג"ץ 2001/00 שוחט נ' השר לביטחון פנים (לא פורסם, 2.5.2000); בג"ץ 3785/06 ד’ ס’ נ' מפכ''ל משטרת ישראל (טרם פורסם, 25.9.2006)). יתר על כן, בתגובתם מציינים המשיבים כי טענה בדבר מחיקת חובות ארנונה ומים שלא כדין ניתן להפנות למחלקה לפניות הציבור באגף הביקורת ברשויות מקומיות במשרד הפנים. דרך זו פתוחה, אפוא, אף היא בפני העותרים.

אשר על כן, העתירה נדחית באין צו להוצאות. צו איסור הפרסום מיום 15.4.2007 המתייחס לתוכנם של המוצגים והמסמכים המסומנים כחלק א' לתיק המוצגים המצורף לעתירה יעמוד בעינו