פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
3785/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
דוד סיני
נ ג ד
המשיבים:
1. מפכ''ל
משטרת ישראל
2. השר לביטחון פנים
3. היועץ המשפטי לממשלה
4. ראש שרותי בריאות הנפש במשרד הבריאות
5. שר הבריאות
עתירה למצן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד פונו אורן
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
העותר בעתירה שבפנינו מבקש, כי בית-משפט זה יורה למשיבים 3-1 לפתוח בחקירת התלונות שהגיש במשטרה ולנמק מדוע לא פתחו בחקירה זו עד עתה. בנוסף, מבקש העותר, כי משיבים 5-4 ינמקו מדוע לא נעתרו לבקשתו לקיים אבחון חוזר של מצבו הנפשי וכן יחקרו את טענותיו בקשר לתפקודו של מערך בריאות הנפש במהלך הטיפול הנפשי שניתן לו בין השנים 1998-1995.
לפי הנטען בעתירה, בשנת 1994 נקלע העותר למשבר נפשי ואושפז במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים זיו בצפת. כמו כן, הוא היה נתון בתקופה זו לטיפול במרפאה לבריאות הנפש בטבריה. בראשית שנת 1996 אושפז העותר לתקופה של שישה חודשים. טענת העותר הינה, כי לא הייתה כל סיבה לאשפזו, וכי לא היה מקום לקבוע כי הוא סובל מבעיה נפשית.
לעניין התנהלות המשטרה, מתמקד העותר בשלוש תלונות אשר הגיש למשטרה ולא נפתחה בעניינן חקירה. את התלונה הראשונה הגיש ביום 10.11.99 ובה טען, כי במהלך חודש דצמבר אירעה פריצה לביתו. ארבעה ימים לאחר מכן, קיבל העותר הודעה על ההחלטה שלא לחקור את התלונה מן הטעם של היעדר אשמה פלילית. ביום 4.6.01 הגיש העותר תלונה נוספת למשטרה, בגין התנהלות משטרת קצרין בטיפול בתלונתו הראשונה. תלונה זו נבדקה במסגרת הליך של קבילה כנגד שוטר בתחנת גולן, ונמצאה בלתי מוצדקת.
במהלך אותה תקופה פנה העותר לגורמים שונים על-מנת שיתערבו בעניינו, ביניהם מפכ"ל משטרת ישראל, השר לביטחון הפנים, שר הבריאות, ראש שירותי בריאות הנפש והיועץ המשפטי לממשלה. כל פניותיו נענו בשלילה. ביום 7.1.02 הגיש העותר ערר בפני היועץ המשפטי לממשלה, עליו קיבל תשובה מאגף החקירות במטה הארצי, לפיה עליו לנסח את תלונותיו ביתר בהירות. פנייה נוספת ליועץ המשפטי לממשלה נדחתה, תוך מתן הסבר לעותר, כי הוא רשאי להגיש ערר בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).
ביום 13.1.05 הגיש העותר למשטרה את התלונה השלישית בנוגע ל"פשע חמור במיוחד" שמבוצע כלפיו, לטענתו, מאז שנת 1991. בתלונה מפרט העותר בהרחבה, את טענותיו לגבי אשפוזו והטיפול הרפואי הנפשי שקיבל, וכן את טענותיו לגבי אנשים שונים שהביאו לכך שמצבו הנפשי והכלכלי ייפגע בצורה חמורה. כשלושה חודשים לאחר הגשת התלונה הוחלט שלא לפתוח בחקירה. העותר המשיך להגיש תלונות נוספות למשטרה, אשר בכולן הוחלט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את החקירה. באותה תקופה המשיך גם העותר לפנות אל לשכת היועץ המשפטי לממשלה.
להשלמת התמונה העובדתית אציין, כי ביום 22.10.02 הגיש העותר שתי עתירות לבית-משפט זה (בג"ץ 8991/02, 8992/02 פלוני נ' ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות (לא פורסם)), בהן הציג טענותיו לגבי הטיפול שקיבל משירות בריאות הנפש וכן לגבי טיפול המשטרה בתלונותיו. בית-משפט זה דחה את העתירות על הסף וקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת הפסיכיאטר המחוזי שלא לקיים אבחון חוזר למצבו של המבקש וכן, כי אין מקום לדון בטענותיו לגבי טיפולה של המשטרה בתלונות, שכן העותר לא מיצה את הליכים העומדים לרשותו מכוח החוק כדי להשיג על ההחלטות לסגור את תיקי החקירה.
לאחר מתן פסק-הדין, הגיש העותר ערר ליועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה שלא לחקור את התלונות שהגיש. הערר לא היה מפורט דיו ולכן נשלחו אל העותר מכתבים המבקשים ממנו לפרט את תלונותיו. העותר לא פירט את תלונותיו ולא המציא פרטים נוספים כפי שהתבקש.
בא-כוח המשיבה מבקש, כי העתירה תידחה על-הסף היות ומדובר בטענות אשר נטענו בעתירות הקודמות שהוגשו לבית-משפט זה ונדחו והן היות והעותר לא מיצה את ההליכים העומדים בפניו.
דין העתירה להידחות על הסף. טענותיו של העותר ביחס להתנהלות שירותי בריאות הנפש ודרישתו לביצוע אבחון חוזר למצבו הנפשי הועלו בפני בית-משפט זה בבג"ץ 8991/02 ונדחו. בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון לאפשר לעותר לפנות שוב אל בית-משפט זה בבקשה שידון בסוגיות אלו בשנית. לעניין זה יפים דבריו של בית-משפט זה בבג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים
(לא פורסם):
"מושכלות ראשונים הם כי צד לדיון שכבר הוכרע בבית המשפט, אינו רשאי לשוב ולחזור על טענות שהועלו בדיון הקודם. כלל זה הוחל גם על הדיונים המתנהלים בבית המשפט הגבוה לצדק, אם מכוח תורת "מעשה בית דין" ואם מתוך מטרה שזמנו של בית המשפט לא יבוזבז לריק על ידי מתדיינים שיביאו לפתחו בשנית עתירות שכבר הוכרעו (בג"ץ 20/64 " המסייר" בע"מ נ' המפקד על התעבורה , פ"ד יח(3) 245, 250; בג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר , פ"ד מח(2) 844, 851; בג"ץ 3731/95 שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עו"ד הדין (לא פורסם)). לא אחת, הביע בית משפט זה את הסתייגותו מהושטת סעד לבעל דין אשר מטריד את בית המשפט בעניין שכבר נדון בפניו. ניסיונם של מתדיינים לעורר שוב טענות שכבר נדחו על ידי בית המשפט, נתפס, ובצדק, כשימוש לרעה בהליכי המשפט."
טענותיו של העותר לגבי תפקודה של המשטרה ובקשותיו שנורה למשטרה לפתוח בחקירת התלונות שהגיש, אף הן דינן להדחות. העותר אמנם הגיש ערר בנוגע לשתי התלונות הראשונות שהגיש במשטרה, אך לא פירט את טענותיו, כפי שהתבקש. לגבי התלונה השלישית לא הגיש העותר ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי. כל עוד לא הגיש העותר ערר מפורט בנוגע להחלטות שלא לחקור את התלונות שהגיש במשטרה, עתירתו לבית-משפט זה הינה מוקדמת ודינה להידחות מחמת אי-מיצוי ההליכים (ראו בג"ץ 549/83 הופר נ' שר המשפטים , פ"ד לו(4) 24).
אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, ג' בתשרי תשס"ז (25.9.06).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט