בג"ץ 8917/06 ממדוח עטא נ. שר הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה בבקשת העותר, אזרח ישראלי, כי יוענק מעמד בישראל לבעלה של בתו, פואד אבו טהה (להלן הבעל), במסגרת הליך של איחוד משפחות. עניין זה בא בעבר לפתחם של בתי המשפט, ובכללם בית משפט זה. בבג"צ 5634/04 טהה נ' שר הפנים (לא פורסם) (שלא בא זכרו בכתב העתירה הנוכחי) דחה בית משפט זה, מפי השופט לוי, ביום 19.7.04 את הבקשה כיוון שהבעל, שעתר אז בעצמו, לא הצביע על עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת משרד הפנים שלא לאשר את בקשתו; יסודה של ההחלטה היה בהחלטת הממשלה מיום 12.5.02 - שניתנה לעיקריה גושפנקא בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003. ביום 5.12.05, בעת"מ 282/05, מחק בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי בקשת העותרים, עתירה באותו עניין (שגם היא לא הוזכרה בעתירה הנוכחית). ביום 6.7.06, בבג"צ 4509/06 אבו רקייק נ' שר הפנים (לא פורסם), דחה בית משפט זה עתירה נוספת באותו עניין עצמו, לאחר שההרכב עיין בחומר בטחוני עדכני בדבר הבעל, ושוכנע כי יש מניעה בטחונית ליתן לו היתר שהייה בישראל. עד יום 31.10.06, מועד הגשת העתירה הנוכחית, לא יצא הבעל כמסתבר את הארץ.

ב.

בעתירה נטען כי מן הצדק יש להיענות לבקשה. העותר חוזר ומדגיש את שירותו הצבאי שלו עצמו בצה"ל ואת נאמנותו הבלתי מסויגת למדינה. נטען, כי אמנם החומר הבטחוני שבגינו נדחתה העתירה הקודמת מצביע על כך שאחיו של

הבעל משויך לגורמים עוינים באזור רפיח, אך כנטען, אין החומר הבטחוני מעלה חשד כנגד חפותו של הבעל, שהוא בן למשפחה מסועפת אשר חלקה גם בישראל. נטען, כי פסק דינם של בתי המשפט גרמו עוול לעותר עצמו, החותן, בכך שעול פרנסתם של בתו ונכדיו נפל על שכמו. עוד נטען, כי סירובו של בית המשפט להיעתר לבקשה עלול לפגוע במרקם היחסים שבין בני שבטו של העותר, שתרמו ותורמים למדינה, לבין מוסדות המדינה.

ג.

בתגובתם טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין באותו עניין, ובשל היות העותר בעל זיקת עניין ( privity of interest ) להחלטות השיפוטיות הקודמות, ושעל כן חל מעשה בית דין גם עליו; בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמית, שכן שהבעל ממשיך בשהייתו בישראל למרות פסקי הדין הנזכרים; בשל קביעתו המפורשת של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003, שהמקרה אינו נמנה על חריגיו; ובשל מניעה בטחונית פרטנית כנגד הבעל, ששופטי בית המשפט עמדו עליה זה לא כבר. המשיבים מציינים כי הם מתנגדים להצעתו החלופית של העותר, כי הבעל יצא את ישראל לכפר דהריה (שבאזור חברון), וכל כך בשל טעמים בטחוניים ובשל שהייתו שלא כדין בארץ שנים רבות.

ד.

בתגובתו של העותר מיום 26.12.06 לתגובת המשיבים, קובל הוא, בין היתר, על כך שבית משפט זה נשען בפסק דינו (בג"צ 4509/06) רק על החומר הבטחוני שהוגש לו בעניינו של הבעל, ולא תהה על קנקנו של הבעל ממקורות נוספים. עוד קובל העותר כי תגובת המשיבים נגועה בגזענות ומפלה את הבעל על רקע שיוכו האתני, זאת שעה שהשבט אליו משתייך העותר נאמן למדינה ובניו משרתים בצה"ל. נטען, כי הבעל נתן ביטוי בפניותיו לנאמנותו למדינה, אך לא זכה לכל תגובה מהמשיבים.

בא כוח העותר טען כי בשגגה לא הזכיר בעתירה את בג"צ 5634/05 טהה נ' שר הפנים . בנוסף נטען, כי משיקולים הומניטריים ראוי שתאושר בקשתו החלופית של הבעל להתיר לו לשהות בדהרייה, זאת בכדי שבני משפחתו יוכלו להמשיך לבקרו, כפי שכבר החליט בית משפט זה במקרים דומים בעבר.

ה.

אין מקום להיעתר לעתירה זו. ראשית, במישור הפרוצדורלי, אכן, היה על העותר לציין כי הבעל עתר לבית משפט זה לראשונה בבג"צ 5634/04 באותו נושא עצמו והעתירה נדחתה על הסף. היה מקום גם לציין את עת"מ (ב"ש) 282/05 אבו רקייק נ' משרד הפנים, שנמחקה לבקשת הבעל. העתירה שהזכיר העותר בעתירתו הנוכחית, בג"צ 4509/05 אבו רקייק ואבו טהא נ' שר הפנים (לא פורסם) היתה כאמור עתירתו השלישית במהות (שניה בבית משפט זה). כל העתירות עסקו באותו עניין, והעובדה שהעותר הנוכחי הוא חותנו של הבעל ועתה מגיש עתירה בשמו שלו אינה יכולה לשנות מכך שעסקינן בניסיון להשיג בדלת אחורית מה שלא הושג בדלת הראשית. אכן הסעד המבוקש נדון פעמיים בבית משפט זה והוכרע, ועל כן לפנינו מעשה בית דין; ראו בג"צ 3785/06 סיני נ' מפכ"ל משטרת ישראל (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן) והאסמכתאות דשם; בג"צ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופט גרוניס). משנבדק מהותית עניינו של הבעל מספר פעמים בבית המשפט, פשיטא שהעלאת טענות שנבחנו שוב ושוב רק כיוון שהעותר הוא קרוב משפחה ולא הבעל עצמו – אינה יכולה להתקבל. עלינו להביע הסתייגות גמורה מייחוס שנאה וגזענות למשיבים, דבר שאין לו כל מקום. מבלי לפגוע בזכויות שבטו של העותר וזכויותיו שלו, אין בכך כדי לשנות מן התשתית העובדתית והמשפטית שביסוד פסקי הדין הקודמים.

ו.

במישור המהותי, ראשית, העותר ממשיך לשהות שלא כדין חרף דחיית עתירותיו. שנית, באשר לנימוקים הבטחוניים, ככלל כשאלה הנימוקים יש מקום לעיון בחומר על-ידי ההרכב הדן; אלא שכך בדיוק נעשה אך לפני חודשים ספורים, בבג"צ 4509/05 אבו רקייק נ' שר הפנים , בעניין זה עצמו,

ונאמר בפסק הדין כי החומר שבו עיין ההרכב עיקרו מהתקופה האחרונה . אין מקום בנסיבות לשוב ולהידרש לכך כחלוף זמן קצר.

ז.

לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה.