פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5919/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
עיסא חאמד
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הכנסייתי של העדה האורתודוכסית
2. בית הדין הכנסייתי לערעורים של העדה היוונית
האורתו
3. סוהיל עיסא חלבי
4. עדלי סוהיל חלבי
עתירה למתן על תנאי ולצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד שאער איליא
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
1.
העתירה שלפנינו היא גלגול חוזר של עתירה קודמת שהגיש העותר (בג"צ .3201/07
להלן - העתירה הקודמת). המחלוקת
בשתי העתירות נסבה על עזבונה של אסיה חלבי ז"ל (להלן:"המנוחה") ובפרט על מינויים של המשיבים 3 ו-4 כמנהלי העיזבון ועל שאלת הבעלות בבית בו התגוררה המנוחה עד לפטירתה. העובדות הצריכות לעניין פורטו בפסק דיננו בעתירה הקודמת. החלטנו כי דין אותה עתירה להדחות על הסף,
בהעדר עילה להתערבות בפסקי-הדין שניתנו בידי בתי הדין הדתיים בעניינו של העותר. למעלה מן הצורך צוין, כי הליכים שעניינם המחלוקת נושא העתירה תלויים ועומדים בפני בית-משפט השלום (בג"צ 3201/07 חאמד נ' בית-הדין הכנסייתי של העדה היוונית (לא פורסם) 23.4.07).
2.
בעתירה שלפנינו, שב העותר ומבקש כי נורה על בטלות החלטותיו של המשיב 1, בית-הדין הכנסייתי של העדה האורתודוקסית, מכוחן מונו המשיבים 3 ו-4 כמנהלי העיזבון,
וכן על בטלותו של פסק-הדין של המשיב 2, בית-הדין הכנסייתי לערעורים של העדה היוונית האורתודוקסית, בגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטותיו של משיב 1. בנוסף, הוא עותר לקבלתו של צו-ביניים אשר יורה על עיכוב מינויים של משיבים 3 ו-4 כמנהלי העיזבון ויאסור עליהם לבצע כל פעולה בנכסיה של המנוחה.
לטענת העותר, עתירתו הנוכחית מבוססת על עילות וטענות שונות מאלו שהועלו בעתירתו הקודמת.
3.
לאחר שעיינתי בעתירה על צרופותיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף בשל קיומו של מעשה בית-דין. כפי שנפסק:
"צד לדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק איננו בן- חורין להעלות מחדש ענינים שהם בבחינת דבר שפוט בדיון קודם. הכלל הזה חל על דיוני בית-המשפט הגבוה לצדק אם לפי תורת 'מעשה- בית-דין' ואם משום שבית-המשפט לא ירשה לבעל-דין להטרידו שנית בדבר שכבר הובא לפניו קודם לכן והוכרע על ידיו, או יכול היה להיות מובא לפניו. הסעד שבית-משפט זה מושיט לבעל-דין הוא סעד שבשיקול-דעת ובדרך כלל הוא לא ישתמש בשיקול-דעתו לטובת בעל- דין החוזר ומטרידו בעניין שכבר היה לפניו, דבר שהוא בבחינת שימוש לרעה בהליכי בית- המשפט" (בג"ץ 20/64 "המסייר" בע"מ נ' המפקד על התעבורה , פ"ד יח(3) 245, 250. והשוו: בג"צ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר , פ"ד מח(2) 844, 851;
בג"ץ 3785/06 סיני נ' מפכ"ל משטרת ישראל (לא פורסם);
בג"צ 8917/06 עטא נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 4047/05
פרחי ו נ' שר הפנים (לא פורסם)).
להשקפתי, עתירתו הנוכחית של העותר זהה במהותה לעתירתו הקודמת. אמנם, בעתירה הנוכחית נזכרת עובדת פטירתו של משיב 4, שלא נזכרה בעתירה הקודמת. דא עקא, שעיון בערעור שהגיש העותר לערכאת הערעור של "האיחוד המקודש ברשות הפטריארך" מעלה, כי עובדה זו היתה ידועה לו היטב עוד בטרם הוגשה העתירה הקודמת, ולכן לא היתה מניעה מהעלאתה באותה עתירה. הטענות בשתי העתירות זהות במהותן. וכך גם הסעדים שנתבקשו בגדרן, המכוונים, בשני המקרים גם יחד, להביא לבטלות ההחלטות בדבר מינויים של משיבים 3 ו-4 כמנהלי עיזבונה של המנוחה. נמצאנו למדים, כי ההכרעה המתבקשת היא בעניינים שהועלו בעתירה הקודמת,
ומשכך ניצב לפני העותר מעשה בית-דין המונע ממנו מלשוב ולהעלותם בעתירה שלפנינו.
על יסוד האמור, העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, כ"ד בתמוז התשס"ז (10.7.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט