בג"ץ 333-23 בג"ץ 333-23

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו על תנאי המורה למשיבים 2-1 ליתן טעם "מדוע לא יורו על פתיחה בחקירה פלילית כוללת ומקיפה, ולמצער בדיקה מקדמית" במטרה לבחון הפרות של סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 מצדה של משיבה 3, השרה עידית סילמן.

בתגובה המקדמית מטעם משיבים 2-1 צוין כי לאחר קיום בחינה בעניין, ועל יסוד המלצת פרקליט המדינה וראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, החליטה היועצת המשפטית לממשלה שלא להמשיך לברר את העניין במישור הפלילי. בבסיס החלטה זו עמדו שני טעמים עיקריים: היעדר קיומה של תשתית ראייתית המבססת חשד סביר לביצוע עבירה המצדיק המשך בירור העניין במישור הפלילי; הערכת גורמי המקצוע במשטרת ישראל ובתביעה הכללית כי התוחלת של חקירה פלילית בעניין זה היא נמוכה.

בהינתן האמור, צודקים משיבים 2-1 כי חל שינוי מהותי בתשתית העובדתית שבבסיס העתירה (דומה כי גם העותרת עצמה ערה לכך, שעה שבתשובתה לתגובת המשיבים התמקדו טענותיה בהליך קבלת ההחלטה על ידי היועצת המשפטית לממשלה ובנימוקיה). בנסיבות אלה, אין מקום להותיר את העתירה על כנה במתכונתה הנוכחית ודינה להימחק (בג"ץ 8760/21 רגבים נ' שר הבטחון, פסקה 9 (14.9.2022); בג"ץ 5717/21 אביטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (1.5.2022)). מובן כי זכויות העותרת שמורות לה, אולם לא למותר להזכיר, ומבלי לטעת מסמרות, כי לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב ביותר בנוגע לפתיחה בחקירה פלילית ולהעמדה לדין, והתערבות בית משפט זה בשיקול דעת זה שמורה למקרים חריגים בלבד ובפרט כאשר ההחלטה ניתנה על ידי הגורמים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק (בג"ץ 6871/21 לנגוצקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 21 (8.8.2022); בג"ץ 4559/22 הופמן נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (8.9.2022)).

העתירה נמחקת.