בג"ץ 3340/02 משה נאור נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרת כי תבוטל החלטתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה מיום 8.2.02, לפיה נדחתה בקשה לרשות ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שניתן בדיון מהיר, ובו נדחתה תביעת העותרת לתשלום שכר עבודה בגין עבודות שירות שביצעה מכוח גזר-דין בת.פ. 2027/99 של בית משפט השלום בחיפה.

העותרת טענה בתביעתה, כי עבודת השירות שביצעה הינה "עבודת משק" כהגדרתה בסעיף 51א' לחוק העונשין, תשל"ז 1977-, ולפיכך היא זכאית לשכר עבודה בשיעור של 90% משכר המינימום החודשי, וזאת מכוח הוראתו של סעיף 51ד' לחוק. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה משני טעמים: ראשית , נקבע כי העבודה שביצעה העותרת (במטבח של בית חולים ציבורי), אינה עונה על הגדרתן של "עבודות משק" כמשמעותן בסעיף 51א לחוק העונשין, הואיל ועזרה במטבחו של בית חולים לחולים גריאטריים, לא נועדה לענות על "צרכי המשק" המשתנים, ויאה לה דווקא ההגדרה של "עבודה ציבורית". שנית , בית הדין קבע כי העותרת ידעה עוד בטרם החלה בעבודת השירות, כי היא אמורה לבצע "עבודה ציבורית" שאינה מזכה בשכר, ואף נתנה הסכמתה לכך. בית הדין הוסיף ודחה את טענת העותרת כי נגרם לה נזק כלכלי, הואיל ובמהלך ביצוען של עבודות השירות היא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה, נדונה על ידי נשיא בית הדין, ונדחתה. בהחלטה נקבע כי בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה לא נפלה טעות משפטית, ועל כן אין הצדקה למתן רשות ערעור. מכאן העתירה.

2.דין העתירה להידחות על הסף. המבחן למתן רשות ערעור אינו מתמקד בשאלה אם ניתן היה להגיע, בנסיבותיו של המקרה הטעון הכרעה, לתוצאה שונה מזו שאליה הגיעה הערכאה הראשונה, וסעד זה ייוחד לאותם מקרים בהם, לדוגמה, מתעוררת שאלה בעלת חשיבות חוקתית, קיימות החלטות סותרות של ערכאות שונות, או שההחלטה הנדונה מהווה שינוי מהלכה קיימת. המקרה הנוכחי אינו נמנה על כל אלה, אדרבא, נשיאו הנכבד של בית הדין הארצי לעבודה היה אף בדעה כי פסיקתו של בית הדין האזורי הולכת בעקבותיה של ההלכה הקיימת, וממילא גם אין לדבר על טעות משפטית.

כך או כך, הלכה פסוקה היא שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, לא כל שכן על החלטות הדוחות בקשות לרשות לערער. התערבות בתחום זה שמורה למקרים חריגים, לדוגמה, כאשר פסק-הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה, וכאמור, לא זה המצב בעתירה הנוכחית (ראו בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פד"י לה(1) 828, 840; בג"ץ 5105/95 מודזגברישוילי נ' התעשיה האווירית , פד"י נב(1) 459, 474).

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.