דנג"ץ 5990/02 משה נאור נ. מדינת ישראל

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון בבג"ץ 3340/02 משה נאור נ' מדינת ישראל .

2.העותרת הורשעה בדין ונגזרו עליה שמונה חודשי מאסר, מתוכם ארבעה חודשים לריצוי על דרך של עבודת שירות במטבח שבבית החולים "פלימן" בחיפה. לטענת העותרת, העבודות שבהן שירתה הן "עבודת משק" כהגדרת המונח בסעיף 51א לחוק העונשין, תשל"ז 1977- ( חוק העונשין

או ה חוק ), אשר-על-כן זכאית היא לשכר כקבוע בסעיף 51ד לחוק.

בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה שהגישה העותרת לקבלת שכר עבודה, בקובעו כי עבודת השירות שהוטלה על העותרת לא היתה "עבודת משק" - המזכה בשכר עבודה - אלא "עבודה ציבורית" שעל פי החוק אינה מזכה בתשלום. בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה גם היא, לאחר שהנשיא ס' אדלר מצא כי לא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי "אשר תצדיק שמיעת ערעור עליו".

העותרת עתרה לבית המשפט הגבוה לצדק לביטול החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, ואולם בג"ץ (מפי השופט לוי) דחה את עתירתה פה אחד. וזו היתה הנמקתו של בית-המשפט בחלקה המהותי:

דין העתירה להידחות על הסף. המבחן למתן רשות ערעור אינו מתמקד בשאלה אם ניתן היה להגיע, בנסיבותיו של המקרה הטעון הכרעה, לתוצאה שונה מזו שאליה הגיעה הערכאה הראשונה, וסעד זה ייוחד לאותם מקרים בהם, לדוגמה, מתעוררת שאלה בעלת חשיבות חוקתית, קיימות החלטות סותרות של ערכאות שונות, או שההחלטה הנדונה מהווה שינוי מהלכה קיימת. המקרה הנוכחי אינו נמנה על כל אלה, אדרבא, נשיאו הנכבד של בית הדין הארצי לעבודה היה אף בדעה כי פסיקתו של בית הדין האזורי הולכת בעקבותיה של ההלכה הקיימת, וממילא גם אין לדבר על טעות משפטית.

כך או כך, הלכה פסוקה היא שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, לא כל שכן על החלטות הדוחות בקשות לרשות לערער. התערבות בתחום זה שמורה למקרים חריגים, לדוגמה, כאשר פסק-הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה, וכאמור, לא זה המצב בעתירה הנוכחית (ראו בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פד"י לה(1) 828, 840; בג"ץ 5105/95 מודזגברישוילי נ' התעשיה האווירית , פד"י נב(1) 459, 474).

העותרת אינה משלימה עם החלטה זו, והיא מבקשת כי יקויים בה דיון נוסף.

קראתי את פסק-דינו של בית-המשפט העליון; הוספתי וקראתי את טענות העותרת (הטוענת לעצמה), אך לא מצאתי מה הלכה פסק בית המשפט העליון, לא-כל-שכן הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה לדיון נוסף בה - הכל כהוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. טענות העותרת טענות הן במישור הערעור: ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, ערעור על החלטתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה; וערעור על פסק דינו של בג"ץ. ובכל אלה לא נמצאה לי הלכה הראויה לדיון נוסף בה.

העותרת סבורה, ככל הנראה, כי ראוי לקיים דיון נוסף בעניינה שכן עד כה טרם נתן בית המשפט העליון דעתו להבחנה שבין "עבודת משק" ל"עבודה ציבורית" כהוראת מושגים אלה בסעיף 51א לחוק העונשין. אלא שגם טענה זו אינה מצדיקה קיומו של דיון נוסף. הדיון הנוסף נועד להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, ואילו בענייננו לא קבע בית-המשפט כל הלכה שהיא.

העתירה נדחית.

היום, י"א באלול תשס"ב (19.8.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02059900. G03

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il