בג"ץ 3352/01 זכריה אל בכרי נ. המנהל האזרחי לאזוןר יהודה ושומרון

השופטת ד' דורנר :

בעתירתם ביקשו העותרים, כי נחייב את הרשויות המשיבות להורות על הפסקת פעולות בנייה באתר העתיקות בתל רומיידה, ולהימנע מלהתיר בנייה כזאת. זאת בטענה שפעולות הבנייה נעשו בלא היתר, הגם שמומנו על-ידי המדינה, וכי, על-כל-פנים, מתן היתר לבנייה באתר ארכיאולוגי הוא בלתי סביר על פניו. עוד דרשו העותרים, כי הרשויות תאפשרנה הקמת גדר על גבולות חלקה שבבעלות העותרים 1 ו2-.

מתשובת המדינה עולה, כי מבנים זמניים שהוקמו על האתר הוזזו לצורך ביצוע חפירות הצלה, כי פעולות הבנייה נועדו לשמש הן לקירוי ארכיאולוגי, והן כבסיס להשבת המבנים הזמניים למקומם, וכי שטח העתיקות שמתחת למבנים ישומר. עוד הוסבר, כי לאחר הגשת העתירה, הוצאו ההיתרים הדרושים, וכי בכל מקרה, יסודה של ההחלטה להתיר את הבנייה הוא בטעמים בטחוניים-מדיניים. וכך נכתב בהודעה המשלימה מתאריך 9.8.01 שהוגשה מטעם פרקליטות המדינה:

על פי החלטת שר הבטחון, ובשל המצב הבטחוני השורר כיום בחברון, בכוונת [המשיבים 3-1] לאפשר סיום מהיר של בניית הקירוי, באופן שניתן יהיה להציב עליו בהקדם מיבנים יבילים קשיחים להגנת תושבי המקום, במקום הקרוואנים בהם הם מתגוררים כיום, ובהם הם נתונים לסכנה מוחשית. כל זאת לאור התרבות מקרי הירי בחברון בכלל ובתל רומיידה בפרט בעת האחרונה.

לכאורה, על-פני הדברים, תשובת המדינה באשר לסבירות מתן היתרים לבנייה באתר ארכיאולוגי, אינה מניחה את הדעת. אלא שמדובר בהחלטה בטחונית מדינית שאין בית-משפט זה נוהג להתערב בה.

אשר לדרישת העותרים להקמת הגדר, הרי שלכך נענו הרשויות, כעולה מהודעות שהוגשו מטעם המדינה בתאריכים 5.6.01 ו26.6.01-.

אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה.

הרשויות המשיבות, אשר הוציאו היתר-הבניה רק בעקבות העתירה, ישלמו לעותרים הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.