בג"ץ 3359/06 סאמר עבד אלרחמן תיתי נ. מדינת ישראל(הועדה המחוזית לתכנון ובנ

השופט א' גרוניס:

1.העותר מבקש כי בית משפט זה יורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי שהוצא למבנה השייך לו עד אשר ימצה העותר את כל האפשרויות להכשרת המבנה מבחינה תכנונית. העותר הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, בה נדחתה בקשתו לביטול צו ההריסה ולמצער לעיכובו. טענתו של העותר הייתה כי תוקפו של צו ההריסה הוארך שלא כדין, לאחר שצו זה לא בוצע במסגרת תקופת 30 הימים הקבועה בסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. יחד עם ערעורו הגיש העותר גם בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת ומנומקת, דחה את בקשת העותר. הוא מצא כי לא נפל כל פגם באופן שבו הוארך תוקפו של צו ההריסה. בשולי החלטתו ציין בית המשפט כי המבנה הנדון נבנה על קרקע חקלאית וכי העותר לא הביא בפניו כל מסמך המעיד על החלטה המקדמת שינוי ייעוד הקרקע. העותר סבור כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתו. כמו כן, טוען העותר כי מאז שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי התגלו לו נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטה האמורה. על רקע זה, אף הגיש העותר ביום 10.4.06 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו. לטענת העותר טרם ניתנה החלטה בבקשה זו, והמשיבה הודיעה לו כי בכוונתה לבצע את הצו מחר, ביום 24.4.06. על כן מבקש העותר כי בית משפט זה ייתן צו ביניים בגדרה של עתירה זו המעכב את ביצוע צו ההריסה.

2.לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף. אם ביקש העותר לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב צו ההריסה היה עליו לעשות כן במסלול הפלילי ולא על דרך עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו, בג"צ 2060/04 חרוב נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם)). למעלה מן הצורך יוער כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 26.2.06 ואין בפיו של העותר כל הסבר לזמן שחלף מאז ועד לפנייתו לבית משפט זה. ככל שהדברים נוגעים לנסיבות החדשות שהתגלו לעותר, לטענתו, בתחילת חודש זה הרי שאלו מחייבות בירור עובדתי. המקום המתאים לבירור זה הינו בבית המשפט המחוזי, בגדר הבקשה שהגיש בעניין העותר ולא בגדרה של עתירה לבית משפט זה.

3.העתירה נדחית.