בג"ץ 3398/08פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

1.

צו על-תנאי כמבוקש. תצהיר תשובה של המשיבה 3 יוגש תוך חמישה ימים מהיום.

2.

היועץ המשפטי לממשלה מתבקש להתייצב בדיון. התייצבותו של היועץ נדרשת לשתי מטרות:

א)

בירור נושא ההרכב הנוהג והמתחייב על פי הדין בערכאת הערעור של בית הדין השרעי.

ב)

הצגת החומר שהיה בפני בתי הדין לדרגותיהם, והכוונה לתסקירים של לשכת הרווחה וחוות הדעת הפסיכיאטרית. על היועץ לדאוג לכך שחומר זה יוגש לבית משפט זה לפחות יומיים לפני הדיון וכן כי פקידת הסעד תתייצב לדיון.

3)

הדיון ייקבע למועד קרוב מאוד לאחר המועד שנקצב להגשת תצהיר תשובה.

ניתנה היום, כ"ו בניסן התשס"ח (1.5.08).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08033980_S04.doc

גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

3398/08

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות

העותר:

פלוני

נ

ג

ד

המשיבים:

1.בית הדין השרעי לערעורים

2.בית הדין השרעי יפו

3. פלונית

תאריך הישיבה:

כ"ו בניסן התשס"ח

(1.5.07)

בשם העותר:

עו"ד ע' אבו טועמה

בשם המשיבה 3:

עו"ד ס' אסדי

צו על –תנאי

על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית-משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא

מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן

טעם:

1.

מדוע לא ניתנה התייחסות מעמיקה לפסק הדין של המשיב 2, והתבוננות מעמיקה מצד המשיבים בסיבות ובראיות וההסברים והנימוקים שבגינן ניתן פסק דין אצל המשיב 2.

2.

מדוע פסק הדין של המשיב 1 ניתן ע"י שני קאדים כאשר אחד מהם לא נכח בהרכב ביום הדיון בערעור, ופסק הדין מנוסח על ידי הקאדי הנעדר.

3.

מדוע המשיב 1 בחר להתעלם מכל הראיות המכרעות שהוזכרו בפסק הדין שניתן ע"י המשיב 2 בעקבותם התגבשה רמת שכנוע ניכרת אצל המשיב 2 כמוסבר בפסק דינו, אולם המשיב 1 קיבל את הערעור וביסס את פסק דינו בערעור על דבר שולי לחלוטין.

4.

מדוע המשיב 1 ביסס את פסק דינו בערעור על נימוק שלא הועלה כלל וכלל ע"י המערערת בכתב הערעור שהוגש על ידיה בפני המשיב 1, ולא ניתנה מצדו כל התייחסות לשלל הראיות שהוזכרו בפסק הדין שניתן ע"י המשיב 2 והמטיבים עם הקטינים.

5.

מדוע המשיב 1 נתן את פסק דינו בערעור מבלי לבחון ו/או ליתן התייחסות לסכנה הממשית הנשקפת על חיי הקטינים בשעת הימצאותם אצל אמם בעיר בטייבה כפי שנימק והבהיר פסק הדין של המשיב 2.

6.

מדוע המשיב 2, ולאחר שקיבל את כל הראיות של העותר, ודחה את מרבית הראיות של גרושתו, ולאחר מכן הוציא מבית מדרשו פסק דין כה ברור ומובהק שעולה בקנה מידה אחד עם טובת הקטינים, הוא שינה את פסק דינו באופן קיצוני, קרי, מקצה לקצה.

7.

והחשוב מכל, מדוע המשיב 1, ובעקבותו המשיב 2, פסקו את אשר פסקו תוך קריעה באכזריות מוחלטת בעיקרון העל שנקרא "טובת הקטינים" ופסקו כי אחד הקטינים יישאר אצל העותר והשני אצל גרושתו של העותר, דבר שמשמעותו פיזור שני הקטינים לאחר איחודם במשך שנה בערך, דבר שהיננו פסול בכל הוראת החוק בכלל, וכן פסול עפ"י תפיסתם של הקאדים בבתי דין שרעיים בארץ ובקרב המשיבים בפרט.

8.

מדוע המשיב 1 נתן פסק דין בערעור בו הוא חייב את המשיב 2 לפסוק עפ"י ההמלצות של פקידת לשכת הרווחה שעיקרן להשאיר את הילדים מרוחקים אחד מהשני, מעשה שנוגד את עיקרון האיחוד בין הקטינים, במצב שהמשיב 2 איננו מחוייב לאמץ את המלצות לשכת הרווחה, מאחר וחיוב כזה פוגע בעיקרון החוקיות של בתי הדין השרעיים.

9.

מדוע המשיבים הפגינו התעלמות בוטה ומוחלטת מעיקרון "טובת הקטינים" שהינו חלק מעקרונות הצדק הטבעי, וחלק ממערכת המשפט השוררת במדינת ישראל והמחייבת, בין היתר, את המשיבים שהוקמו ע"י הוראות חיקוק ממערכת המשפט הישראלי.

המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך חמישה ימים מהיום, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות.