פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 3407/17 מנחם מנדלסון נ. שר האוצר

ניתן ביום

בקצרה

תכנון ובנייה · הארכת מועד להגשת תביעות פיצויים לפי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייהעתירה מנהלית שנמחקה לאחר שהמלצת בית המשפט לחזור בהם התקבלה

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט המליץ לעותרים לחזור בהם מעתירה שביקשה סעד מן הצדק בדבר הארכת מועד להגשת תביעות פיצויים לפי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה, לאור חלוף כ-17 שנים. נקבע כי הארכת המועד היא חריג המותנה ב'מטעמים מיוחדים שיירשמו', וכי בית המשפט אינו מתערב בקלות בשיקול דעתה של רשות מנהלית בנושא שבלפנים משורת הדין. העתירה נמחקה ללא צו להוצאות.

העובדות

העותרים ביקשו סעד מן הצדק בעניין פיצויים בגין תכנון ובנייה, בשל טענה לזכות לפיצויים שנוגעת לאירועים לפני כ-17 שנים. בעניינם נוהלו הליכים משפטיים רבים. בדיון הובהר לעותרים כי בקשתם מעוררת אי-נוחות בשל חלוף הזמן.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת שר האוצר שלא להאריך את המועד להגשת תביעות פיצויים לפי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייה

הלכות

  1. 1

    הארכת המועד להגשת תביעות לפי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייה היא חריג למועד ההתיישנות, והסמכות להאריך מותנית ב'מטעמים מיוחדים שיירשמו' בלבד

    ״חריג זה מסמיך את שר האוצר להאריך את תקופת ההתיישנות מטעמים מיוחדים שיירשמו בלבד״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט אינו נוטה להתערב בהפעלת שיקול דעת של רשות מנהלית בנושא הנמצא בגדר לפנים משורת הדין, במיוחד כשהוא מעורר שאלות רוחב תקציביות ואין עילה ממשית

    ״לא בנקל יתערב בית המשפט בהפעלת שיקול הדעת של רשות מנהלית בנושא המצוי מלכתחילה בגדר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • התיישנות
  • חוק התכנון והבניה
  • לפנים משורת הדין
  • מטעמים מיוחדים שיירשמו

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

3407/17

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופט ע' גרוסקופף

העותרים:

1. מנחם מנדלסון

2. יעל מנדלסון

3. רות מנדלסון

4. אורי מנדלסון

5. בנימין היימן

6. אריאל היימן

7. מתתיהו ניצן

8. חדווה ניצן

9. ראובן לנדסהוט

10. פנחס עמיר

נ ג ד

המשיבים:

1. שר האוצר

2. יו"ר מטה הדיור

3. הועדה המקומית לתכנון ובניה - חדרה

4. מע"צ - החברה הלאומית לדרכים

בישראל בע"מ

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:

י"ד בסיון התשע"ח

(28.5.2018)

בשם העותרים:

עו"ד דוד בסון

בשם המשיבים 1-2:

עו"ד רועי שויקה

בשם המשיבה 3:

עו"ד רוית צימנט

בשם המשיבה 4:

עו"ד דוד כחלון; עו"ד גלית

רובינשטיין

פסק-דין

השופט נ' סולברג :

למקרא העתירה והתגובות, לאחר עיון בנספחיהם, ולמשמע דברי ב"כ הצדדים לפנינו היום, המלצנו לעותרים לחזור בהם מעתירתם.

במהלך הדיון הסברנו ממה נובעת המלצתנו. ציינו בין היתר שהבקשה לסעד מן הצדק ביחס לפיצויים שנוהלו הליכים משפטיים רבים בעניינם, ושחלפו כ-17 שנים מן המועד שלגביו נטענת טענת הזכות לפיצויים, מעוררת מידה מסוימת של אי-נוחות. מושכלות ראשונים הם שבית המשפט יתערב בסמכותה של רשות מנהלית רק במקרה שבו נפלה בהחלטתה "טעות משפטית מהותית [...] או כאשר ישנן נסיבות יוצאות דופן בהן שיקולי הצדק מחייבים את תיקון ההחלטה"

(בג"ץ 3886/06 צ'מיני נ' רשם האגודות השיתופיות , בעמוד 2 (17.10.2006)) .

זאת לזכור ולהזכיר, כי הארכת המועד להגשת תביעות מכוח סעיף 197 (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הריהי בגדר חריג למועד ההתיישנות הקיים בחוק. חריג זה מסמיך את שר האוצר להאריך את תקופת ההתיישנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו" בלבד. לא בנקל יתערב בית המשפט בהפעלת שיקול הדעת של רשות מנהלית בנושא המצוי מלכתחילה בגדר 'לפנים משורת הדין', בייחוד כאשר הוא מעורר שאלות רוחב משמעותיות במישור התקציבי, וכשאין עילה ממשית לעשות כן.

העתירה נמחקת אפוא בזאת, ללא צו להוצאות.

ניתן

היום, י"ד בסיון התשע"ח (28.5.2018).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בג"ץ 2271/17פאר לי חברה לבניה והשקעות בע"מ נ. שר האוצרפסק-דין

הלכות

  1. 1הארכת המועד להגשת תביעות לפי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייה היא חריג למועד ההתיישנות, והסמכות להאריך מותנית ב'מטעמים מיוחדים שיירשמו' בלבד
  2. 2בית המשפט אינו נוטה להתערב בהפעלת שיקול דעת של רשות מנהלית בנושא הנמצא בגדר לפנים משורת הדין, במיוחד כשהוא מעורר שאלות רוחב תקציביות ואין עילה ממשית