פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
3467/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט מ' מזוז
העותרות:
1.
רמי לוי השקעות בע"מ
2. הורייזן גולד השקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1.
הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות
לאומיות
2. ועדת המשנה למסמכי תכנון מפורט
3. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות
תעבורה בע"מ
4. הוועדה המקומית לתכנון ובניה "הראל"
5. המועצה המקומית מבשרת ציון
עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרות:
עו"ד אייל קוצינסקי
בשם המשיבות 2-1:
עו"ד עמרי אפשטיין
בשם המשיבה 3:
עו"ד טלי ענבר-גולן
בשם המשיבה 5:
עו"ד שחר בן עמי, עו"ד רותם ארביב-קופלניקוב,
עו"ד עודד בקרמן
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז :
1.בפנינו עתירה המכוונת לביטול החלטתה של ועדת המשנה למסמכי תכנון מפורט (להלן: ועדת המשנה ) מיום 5.4.2017 שעניינה "שלבי ביצוע זמניים" בכביש 1 – מחלף הראל, מכוח תוכנית תשתית לאומית 16 (להלן: תת"ל 16 ).
2.העותרות הן בעלות "קניון מבשרת" הנמצא בגוש 30469, בחלק מחלקה 12 הממוקם מדרום לכביש 1 ומדרום-מזרח למחלף הראל.
3.העתירה מכוונת כנגד כלל הגורמים הנוגעים לתת"ל 16 ולביצועה – הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (להלן: הוועדה הארצית ); ועדת המשנה; נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: נתיבי ישראל ); הוועדה המקומית לתכנון ובניה הראל (להלן: הוועדה המקומית ), וכן המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: המועצה המקומית ).
4.העותרות מעלות טענות הן לגבי ההליך שבו התקבלה ההחלטה של ועדת המשנה והן לגבי השיקולים שעמדו בבסיסה. לטענת העותרות, התכנון המפורט שאושר על-ידי ועדת המשנה אינו תואם את תת"ל 16, ובפועל משנה בעקיפין תכנית זו, ללא נקיטה בהליכים הנדרשים מכוח חוק לשינויה של תכנית מתאר ארצית. כמו כן, נטען כי נתיבי ישראל הניחה בפני ועדת המשנה תכניות ביצוע שגובשו על-ידי המועצה המקומית, מבלי שהן הובאו לידיעת העותרות, שהן על-פי הנטען, הנפגעות הישירות מהשינוי המבוקש. במישור המעשי, נטען כי העבודות המתוכננות צפויות לפגוע בפעילותו של הקניון.
5.עם הגשת העתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים היא הועברה למשיבות לצורך הגשת תגובותיהן המקדמיות.
6.בשלב זה הוגשו תגובותיהן של הוועדה הארצית וועדת המשנה (שיכונו להלן יחד: המדינה ), נתיבי ישראל והמועצה המקומית (האחרונה – לבקשה למתן צו ביניים בלבד). הוועדה המקומית לא הגישה תגובה מטעמה. בתגובה מטעם המדינה עלתה הטענה כי אין מקום לדון בעתירה בבית משפט זה בשל קיומו של סעד חלופי המאפשר לעותרות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המדינה טוענת כי פריט 10(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ) מקנה לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעתירה דנן. פריט זה קובע כי ברגיל ידונו ענייני תכנון ובנייה בבית המשפט לעניינים מינהליים למעט החריגים המנויים בו, ובכללם "החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית". לטענת המדינה, ענייננו נופל בגדרו של הכלל ולא בגדר החריג. זאת, מאחר ש"החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית" הן החלטות הנסבות על אישורה של תכנית מתאר ארצית, להבדיל מאשר על ביצועה. המדינה טוענת כי בענייננו העתירה אינה תוקפת את תת"ל 16 אלא החלטה של ועדת המשנה כחלק משלב הביצוע של תת"ל 16.
7.נוכח טענות הסף שעלו, בהחלטה מיום 26.5.2017 התבקשו העותרות להגיש תגובה קצרה, וזו הוגשה ביום 28.5.2017. על-פי הנטען בה, עניינה של העתירה הוא ב"החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית" כך שהסמכות לדון בעתירה אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. מכל מקום, כך נטען, ראוי שבית משפט זה יפעיל שיקול דעתו באופן שיאפשר דיון בעתירה בגדר סמכותו המקבילה. העותרות מבקשות להסתמך על הפסיקה שקבעה כי לבית משפט לעניינים מינהליים לא נתונה סמכות לדון בהחלטות המתקבלות בגדרו של הליך תכנוני המוביל לאישור תכנית מתאר ארצית (בהפניה לעע"ם 3096/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ועדת הערר לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים (9.8.2006) (להלן: עע"מ 3096/06 )). מכאן מבקשות העותרות ללמוד כי אף החלטות הניתנות לאחר אישורה של תכנית מתאר ארצית ואשר "עניינן" בתכנית המתאר הארצית אינן נתונות לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. לשיטת העותרות, ההחלטה מושא העתירה קשורה בקשר ישיר לתת"ל 16. העותרות מדגישות כי מלכתחילה ההחלטה בעניין מסוג זה נתונה לסמכותה של הוועדה הארצית ואך הואצלה לוועדת המשנה.
8.לאחר שבחנו את הדברים אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.
9.אכן, פריט 10(א) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים מוציא מגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים את האפשרות לדון בעתירה שעניינה תכנית מתאר ארצית. פריט זה פורש בפסיקה כמקנה לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון גם בטענות לפיהן עבודה מסוימת מתבצעת בניגוד לתכנית מתאר ארצית, להבדיל מטענות שעניינן אישור תכנית כזו או תיקונה (ראו: בג"ץ 2899/97 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר התשתיות הלאומיות , פ"ד נא(3) 417 (1997). ראו גם: בג"ץ 2962/00 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון נ' מע"צ
(מחלקת עבודות ציבוריות) במשרד התחבורה
(12.6.2000)). אלה הם הדברים במקרה שבפנינו. העותרות טוענות כי החלטתה של ועדת המשנה חורגת, הלכה למעשה, מהוראות תת"ל 16. אם כן, מדובר בטענה שעניינה יישום של תת"ל 16 ולא אישור שלה. אין צריך לומר שענייננו אף שונה מזה שנדון ב עע"ם 3096/06 , אשר נסב על החלטות " בגדרו של הליך תכנוני המוביל לאישור תוכנית כאמור, ואשר קודמת להחלטת האישור" (שם, בפסקה 5). בענייננו תת"ל 16 אושרה וממילא אין מדובר בהחלטה המובילה לאישורה.
10.מאחר שלמדנו כי העבודות במחלף הראל אמורות להתחיל בזמן הקרוב פסיקתנו זו ניתנת בסמוך להגשת התגובות, וזאת על מנת לאפשר לעותרות ליזום הליך אחר, ככל שימצאו לנכון.
11.סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, העותרות יישאו בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 2,000 שקל ובהוצאות המשיבות 3 ו-5 בסך של 2,000 שקל לכל אחת מהן.
ניתן היום, ד' בסיון
התשע"ז (29.5.2017).
ש ו פ ט
ש
ו פ ט ת
ש ו פ ט