בג"ץ 3473/18 הקבוצה למחיקת חובות - יומאן מאטצ' בע"מ נ. שרת המשפטים

העותרים מבקשים כי בית משפט זה יורה על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29), התשס"ט-2008. העותרים מגישים עתירה זו בשיהוי של כעשר שנים.

בית משפט זה נדרש לפני מספר שנים לא מבוטל לעתירות דומות שהוגשו ונתבקש בהן סעד דומה. כפי שנקבע:

"הסעיף נשוא העתירה נחקק במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל משנת 2008 ומהווה תוצר של דיונים שונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת. במסגרת התיקון לחוק צומצמה האפשרות ליתן צווי מאסר כנגד חייבים, תוך שהוקנו לרשם ההוצאה לפועל סמכויות להטיל על חייבים המתחמקים מתשלום חובותיהם מגבלות שונות. נראה, כי המנגנונים שנקבעו בחוק מבקשים לאזן בין זכויות הקניין של הזוכים, לבין החובה לשמור על זכויות החייבים וכבודם. כך, נקבע כי הטלת מגבלות תיעשה אך במקרים בהם מדובר בחייב המשתמט מתשלום חובותיו, או בחייב שחובו נובע ממזונות בני משפחתו (קרי, בהתקיימות תנאי מן התנאים שבסעיף 66ב לחוק). כן נקבע כי בטרם כניסתן לתוקף של מגבלות תישלח אל החייב הודעת התראה (סעיף 66ג), וכי המגבלות יוטלו בהתאם לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, לאחר שאיזן בין הפגיעה בחייב לבין זכויות הזוכה, בשים לב להליכים האחרים שננקטו נגד החייב (סעיפים 66א ו-66ד). הסעיף הספציפי שנגדו מכוונת העתירה אף קובע כי הגבלה של התליית רישיון נהיגה 'לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו'. הנה כי כן, דרך ארוכה יש לעבור על פי החוק עד שתופעל הסנקציה הקבועה בסעיף" (בג"ץ 5440/11 חננאל נ' שר המשפטים , פסקה 3 (11.3.2012); ראו גם: בג"ץ 6420/16 הכרמלי נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (2.2.2017); בג"ץ 6222/14 סטניסלבסקי נ' שרת המשפטים , פסקה 3 (7.12.2014))

בנקודת הזמן הנוכחית, מערכת האיזונים שנקבעה בחוק שוכללה על ידי מרכיב נוסף בהסדר שנקבע בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 63), התשע"ט-2019.

שקלנו את טיעוני הצדדים. מקובלת עלינו עמדת הכנסת אליה הצטרפה גם המדינה, כי גם אם מוצא בית המשפט כי הוראות חוק מעוררות קושי חוקתי, הרי שייעשה כל מאמץ לפרש את החוק באופן שיתיישב עם חוקי היסוד. הגם שהעותרים מבקשים להדגיש כי טענותיהם הן במישור החוקתי בלבד, בפועל עיקר טרוניותיהם מופנות כלפי יישומו של החוק לאורך השנים. ניתן אפוא – על רקע התפישה הפרשנית עליה עמדנו לעיל – להושיט לעותרים סעד חלופי במישור המינהלי-יישומי.

בנסיבות אלה איננו רואים להורות על הוצאת צו על תנאי, ואנו דוחים את העתירה.