בג"ץ 3484/19 סתיו מזרחי נ. מפקד יחידת מיטב

השופט ד' מינץ:

העותרת מבקשת צו על תנאי המורה למשיב ליתן לה פטור משירות צבאי מטעמי הכרה דתית. כמו כן ביקשה העותרת צו ביניים המורה למשיב "להקפיא" פקודת מעצר וצו עיכוב יציאה מן הארץ שהוציא המשיב נגדה נוכח אי-התייצבותה לשירות צבאי.

1.

בתמצית הדברים, על פי המפורט בעתירה, העותרת (אשר על פי האמור בעתירה מוסד הלימודים האחרון בו למדה היה כדבריה מוסד "חילוני") הגישה ביום 16.5.2017 תצהיר לפיו טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה להתגייס לשירות צבאי. העותרת זומנה לראיון לבחינת אמיתות התצהיר, אך סירבה להגיע לראיון. לפיכך, לעותרת נקבע מועד להתייצבות לשירות צבאי ליום 4.3.2018, כאשר היא לא התייצבה לשירות מאז ועד היום.

2.

בא-כוח העותרת פנה למשיב ביום 12.7.2018 בבקשה לקבל מידע מדוע לא הוענק לעותרת פטור משירות צבאי, ונענה ביום 25.7.2018. פניה נוספת מצד בא-כוח העותרת למשיב מיום 14.8.2018 נענתה ביום 28.1.2019, במסגרתה הובהר כי על העותרת להתייצב בהקדם בלשכת הגיוס לצורך הסדרת מעמדה ולאחר שתעשה כן, ועם תום השלמת כלל המידע הרלוונטי בעניינה, תידון בקשתה לפטור משירות.

3.

מכאן לעתירה שלפנינו, בגדרה נטען בעיקר כי המשיב חרג מסמכותו עת שלל את זכאותה של העותרת לפטור מטעמי הכרה דתית. לשיטת העותרת, ההחלטה התקבלה מבלי שהיו מונחים לפני המשיב כל הנתונים הנדרשים לקבלתה ומבלי להתחשב בקשיים אישיים-משפחתיים ורגשיים של העותרת.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. העותרת עשתה דין לעצמה משלא התייצבה לשירותה הצבאי במשך יותר משנה, כאשר טעם זה לבדו מצדיק דחיית העתירה על הסף (בג"ץ 2150/10 פוקס נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (21.4.2011); בג"ץ 3993/18 פלונית נ' שלטונות צבא ההגנה לישראל , פסקה 4 (19.7.2018)). בשלב הזה כל שנתבקשה העותרת לעשות הוא להתייצב בלשכת הגיוס כדי שמעמדה יובהר, אך היא נמנעה במופגן מלעשות כן. גם מבחינה זו, פנייתה לבית משפט זה אינה במקומה ונגועה באי-מיצוי ההליכים העומדים לעותרת עובר להעלאת טענות נגד אי-החוקיות שבגיוסה.

מכל מקום, טענות בא-כוח העותרת בדבר נסיבות אישיות, נפשיות ומשפחתיות מיוחדות, אין בהן כדי להצדיק מתן הצו המבוקש. העותרת תוכל להעלות את כל טענותיה לפני המשיב לאחר שתתייצב לשירות צבאי כדין (השוו: בג"ץ 7850/07 זובוב נ' צבא ההגנה לישראל (17.10.2007)).

העתירה נדחית אפוא על הסף.