בג"ץ 3511/02 עמותת "הפורום לדו קיום בנגב " נ. משרד התשתיות

השופט א' א' לוי:

עניינה של עתירה זו, אשר הוגשה בשנת 2002, הוא במציאת פתרון לסילוק מפגעים הכרוכים בזרימתו של ביוב בנחל חברון. העותרים ביקשו לאכוף על המשיבים לקדם את הכנתה של תוכנית להקמתם של מאגר ומכון לטיהור שפכים (להלן: מט"ש), וכן שייקבע לוח זמנים ליישום התוכנית.

מאז הוגשה העתירה חלפו ימים רבים, ובמהלכם נדרשה לסוגיית הטיפול בשפכים האמורים גם וועדת השרים לענייני חברה וכלכלה, שבחנה חלופות אחדות לפתרון הבעיה, חלופות שהומלצו לה על ידי צוות בינמשרדי. בחודש ינואר 2003 החליטה הוועדה לבחור באחת החלופות, היינו, איסוף השפכים והולכתם למכון טיהור בבאר-שבע.

בחודש פברואר 2004 הגישה המדינה הודעה נוספת, בה הבהירה כי התגלו קשיים בהובלת השפכים מאזור צומת שוקת למכון הטיהור בבאר-שבע, וזאת עקב התנגדותם של הישובים הבדואים המצויים על המתווה המתוכנן של קו ההולכה, וכן של המועצה המקומית עומר. לאור זאת הוחלט לבחון את אפשרות הקמתו של מכון טיהור בצומת שוקת, בו תשולב מערכת להשבת הקולחין לשימושים חקלאיים באותו אזור. המדינה הוסיפה והבהירה כי גם על פתרון זה נמצאו חולקים, וביניהם המשרד לאיכות הסביבה, אולם חרף זאת הוחלט לבחור בו.

בחודש נובמבר 2004 הודיעה המדינה כי פרויקט הקמתו של מט"ש שוקת החל קורם עור וגידים, וצירפה להודעתה לוח זמנים ממנו עולה, כי הקמתו של המכון תסתיים בחודש ינואר 2007. כן הודיעה המדינה, כי בתקופת הביניים ועד להקמתו של המט"ש, יופעל מאגר לקליטת השפכים מחברון, ולאחר שאלו יעברו טיפול יוזרמו הקולחין לשימוש חקלאי. רק במקרה של תקלות או כאשר הדבר יתחייב ממגבלות הנובעות מקיבולת המאגר, יוזרמו הקולחין לנחל חברון, וגם אז לימים ספורים בלבד. הקמת המאגר עתידה להסתיים בחודש פברואר 2006.

כאמור, גם על הסדר זה נמצאו חולקין, אולם נראה לנו כי יש בתוכנית המוצעת על-ידי המדינה, תוכנית שיישומה כבר החל, כדי לקדם את עניינם של העותרים ולתת מענה סביר וראוי למטרדים עליהם הם מלינים. במצב זה שוב לא נותר אלא לקוות כי הפתרונות שנבחרו – המאגר (כהסדר הזמני) והמט"ש (כהסדר הקבוע), יוקמו במועדים עליהם הצהירה המדינה.

באשר להשגות מהתוכנית המוצעת שהעלו משיבה 8, רשות הניקוז שקמה בשור, והעותרים, המפנים לחוות דעתו של ד"ר גדעון שגיא, הצענו לבאי-כוח הצדדים, על דעתה של באת-כוח המדינה, כי אותן השגות יובאו בהקדם בפני הגורמים המקצועיים מטעם המדינה, ומותר להניח כי יזכו לאוזן קשבת.

לנוכח כל האמור, אנו סבורים כי בשלב זה מיצתה העתירה הנוכחית את עצמה, ועל כן דינה להימחק. עם זאת, ולאור העובדה שהעותרים העלו לדיון סוגיה נכבדה אותה הצליחו לקדם בלא מעט מאמצים, וככל הנראה גם בלא מעט ממון, אנו מחליטים לחייב את משיבים 7-1, 13 ו-14 לשלם להם שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח והוצאות משפט.