בג"ץ 3534/11 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

השופט י' עמית:

בעתירה עבת הכרס שבפנינו, מבקש העותר כי בית משפט זה יורה למשיבים 1 ו-2 לבטל את פסקי דינם מן הטעם שחרגו מההלכה ומתקנות הדיון ופגעו בעקרונות הצדק הטבעי.

1.

עתירה קודמת שהגיש העותר נדחתה על הסף (בג"ץ 4572/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב (לא פורסם, 17.6.2009)) ודומה כי העותר עדיין לא הפנים כי

בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. על אף שהעותר ניסה לעטוף את עתירתו באיצטלה של חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, הרי שמדובר בעתירה בעלת גוון ערעורי מובהק ואין בית משפט זה יכול או צריך להידרש למערכת הפרטנית של עשרות ההליכים שהתקיימו בין הצדדים.

לא למותר לציין כי חלק מהטענות בעתירה כבר הועלו בעתירה הקודמת (כמו הטענה למתן פסק דין טרם שמיעת הראיות וטענת הפסלות). ככל שהעתירה מתייחסת שוב לנושא אי פסילת ההרכב, כפי שעולה מסעיף ב' לתגובת העותר לתשובת המשיבה 3, הרי שעל העותר למצות ההליכים בבית הדין הגבוה. גם מהחלטת בית הדין הרבני מיום 23.12.2010 עולה כי טרם ניתנה החלטה או טרם נסתיים הדיון בחלק מהנושאים התלויים ועומדים בין הצדדים. מנגד, ככל שהעתירה מתייחסת גם להחלטות מיום 17.2.2010 ומיום 8.4.2010 היא נגועה בשיהוי.

2.

למעלה מן הצורך אומר כי מהתמונה המצטיירת מהמסמכים המצורפים לעתירה ולתגובת המשיבה 3 עולה כי אין מקום ליתן סעד למען הצדק. העותר - שהחליף במהלך הזמן מספר באי כוח - מנסה להערים שוב ושוב מכשולים על מינויו של כונס הנכסים ועל מימוש דירת המגורים, אינו מתייצב לדיונים, מרבה בהליכי סרק, בבקשות להבהרה, בבקשות לעיון חוזר או בבקשות "דחופות ביותר" או "בהולות" או בקשות "חוזרות ונשנות" למיניהן וממחזר שוב ושוב את טענותיו. עמד על כך בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 27.10.2010 באומרו "ביה"ד מתרה בב"כ הבעל שאם יוגשו שוב בקשות דומות בניגוד לאמור לעיל, ביה"ד ישקול הטלת הוצאות לדוגמא עליו באופן אישי, משום שהעיסוק החוזר ונשנה בבקשותיו השונות גוזל זמן יקר מחברי ביה"ד, כאשר ב"כ הבעל יכול היה לנהוג כאמור לעיל ולחסוך מביה"ד את הזמן היקר המושקע בטיפול בבקשותיו". כפי שנטען, ולא הוכחש, העותר אף לא שילם ההוצאות בסך 10,000 ₪ שהושתו עליו בפסק הדין מושא עתירתו הקודמת (בג"ץ 4572/09 החלטה מיום 8.7.2009). העותר הוא נכה בשיעור 100% ובשל כך, ככל הנראה, נקבע בהוצאה לפועל כי אינו כשיר למעצר בשל אי תשלום חוב המזונות שנפסקו לחובתו, ובשורה התחתונה, הוא מעגן מאז שנת 2006 את המשיבה 3 בטענה שלא הוכיחה עילת גירושין. לכן, ומבלי להידרש לטענות המשיבה 3 כי נהג כלפיה באלימות (כפי שעולה לכאורה מכתב האישום שצורף לתשובתה), לא זה המקרה בו נדרש בית משפט זה ליתן סעד למען הצדק.

אשר על כן אנו דוחים העתירה על הסף ומחייבים העותר בהוצאות המשיבה 3 בסך 15,000 ₪ (חמישה עשר אלף ש"ח).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11035340_E06.doc

רת

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il