בג"ץ 4572/09 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי-תל אביב

השופטת ע' ארבל:

1.

העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה ) הינם בני זוג המנהלים הליכי גירושין בפני בית הדין הרבני, במסגרתם נידונים גם ענייני רכוש, מזונות ומשמורת. ביום 5.6.07 החליט בית הדין האזורי בעניין הסדרי ראיית הילדים ובחיובי העותר במזונות ומדור המשיבה וילדי בני הזוג. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הרבני הגדול וביקש לפטור אותו מחיובי מזונות ומדור עבור המשיבה והילדים. בית הדין הרבני הגדול הורה ביום 30.10.08 על החזרת הדיון לבית הדין האזורי על מנת שיבסס את החלטתו בעניין המזונות על שמיעת ראיות ולא על התרשמות בלבד. ביום 1.3.09 ניתן פסק דין על-ידי בית הדין האזורי המחייב את הצדדים להתגרש זה מזה בהקדם ולקבוע מועד לגט. כן נקבע דיון הוכחות לפי הוראת בית הדין הרבני הגדול ליום 1.6.09.

2.

העותר טוען כי פסק הדין שניתן על-ידי בית הדין האזורי ביום 1.3.09 הינו "צופה פני עתיד" שכן הוא ניתן טרם ניהול דיוני ההוכחות כפי שהורה בית הדין הרבני הגדול. בקשת פסלות ההרכב שהגיש העותר עקב כך נדחתה ללא הנמקה על-ידי בית הדין האזורי. ערעור שהגיש העותר על החלטה זו טרם נידון בעת הגשת העתירה. לפיכך פנה העותר לבית משפט זה בבקשה להפסיק את ההליכים המתנהלים בפני בית הדין האזורי עד להחלטה בערעור פסלות המותב שהגיש. במסגרת זו התבקש צו ביניים, בקשה שנדחתה על-ידי ביום 31.5.09. כן התבקש צו על תנאי ככל שיראה לנכון בעיני בית המשפט.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו מצומצמת לעילות מסוימות של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 6.4.2006)). במקרה זה לא מתקיימות עילות אלו. ראשית אציין כי פסק הדין "הצופה פני עתיד" כלשונו של העותר, הינו על פניו פסק דין הניתן בסמכות. הערעור בפני בית הדין הרבני הגדול הוגש בנושאי משמורת, מזונות ומדור ולא נידונו בו כלל נושאי הגירושין ושלום הבית. לפיכך הוראתו של בית הדין הרבני הגדול לשוב ולקיים הליך הוכחות נסבה על העניינים בגינם הוגש הערעור בלבד. מנגד, פסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי, כנגדו מלין העותר, עוסק בחיוב גירושין בלבד ולא בנושאים אחרים. יתרה מכך, אם סבר העותר כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות היה עליו למצות את ההליכים במערכת בתי הדין ולהגיש על כך ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ולבסוף אציין כי בית הדין הרבני הגדול טרם נתן החלטתו, ככל הידוע לנו כעת, בבקשה לפסילת המותב בבית הדין הרבני האזורי, ולפיכך אין לעותר אלא להמתין להחלטה זו. בסמכותו של בית הדין הרבני להחליט כי הדיונים בתיק יימשכו עוד בטרם ההחלטה בערעור בעניין פסילת המותב (סעיף 19א(ח) לחוק הדיינים, תשט"ו-1955).