בג"ץ 3602/11 ודיע לחאם נ. פרקליטות מחוז חיפה

השופט

י' דנציגר:

עניינה של עתירה זו בטענת העותר כי המדינה חזרה מהסדר טיעון מחייב שנערך בינו לבינה ובדרישתו כי בית משפט זה יתערב בשיקול דעתה ויורה לה לקיים את הסדר הטיעון שנערך.

1.

נגד העותר הוגש כתב אישום בגין רציחתו של מוחמד מהדוואי (להלן: המנוח ). העותר הואשם בביצוע עבירות של רצח, של קשירת קשר וכן של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום העותר ואחיו קשרו קשר להמית את המנוח על רקע פגיעה בבת משפחתם. לשם כן הצטיידו בנשק והגיעו ברכב בסמוך לבית אמו של המנוח. עוד נטען בכתב האישום כי העותר המתין ברכב בעוד אחיו יצא ממנו שהוא מצויד בנשק ובשעה שיצא המנוח מבית אמו ירה בו האח למוות. לאחר מכן, חזר האח אל הרכב והשניים נמלטו מן המקום. נגד אחיו של העותר הוגש כתב אישום בגין אותן העבירות ומשפטיהם של השניים נוהלו בפני שני הרכבים שונים.

2.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התנהלו בין המדינה לבין בא כוח העותר דיונים בנוגע לאפשרות להגיע להסדר טיעון בתיק תוך המרת האישום נגד העותר בעבירה קלה יותר. הן לגרסת העותר והן לגרסת המשיבים קידום הסדר הטיעון הושהה עד לאחר מסירת עדות האח במשפט המתנהל נגדו. עמדת המשיבים הייתה כי השהייה זו התחייבה על מנת שלא ליצור תמריץ לאח להעביר את האחריות למותו של המנוח לשכמו של העותר. עמדת העותר היא כי הודאת האח כי ביצע את הירי הוצג כתנאי סף לחתימה על הסדר הטיעון. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הובהר לבא כוח העותר כי חתימה על הסדר הטיעון מותנית גם בשמיעת בני משפחתו של המנוח בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001.

3.

כעולה מתגובת המשיבים, לאחר שהאח הודיע, במסגרת ההליך שהתנהל נגדו, כי הוא מודה כי הוא ביצע את הירי לבדו הציגה התובעת בתיק הנוגע לעותר לנציגי משפחת המנוח את האפשרות כי יקודמו הליכים לחתימה על הסדר טיעון עם העותר. אלו הביעו את התנגדותם לכך. בסמוך לאחר מכן החליט פרקליט המחוז שלמרות הקשיים הראייתים המסוימים ביחס לעותר העשויים להצדיק הסדר טיעון, קיימים שיקולים רבים, המכריעים את הכף, שלא לערוך הסדר כאמור.

4.

בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 3.3.2011 במסגרת משפטו של העותר הודיעה התובעת בתיק בשם המדינה כי אין כוונה לקדם הליכים לחתימה על הסדר טיעון. לאחר דיון זה התקיימה ישיבה נוספת עם בא כוח העותר בה שבו נציגי התביעה ועמדו על החלטת פרקליט המחוז שלא לערוך הסדר טיעון בתיק זה.

5.

העותר טוען כי הצדדים הגיעו להסכמה באשר להסדר הטיעון. בהמשך לכך טוען העותר כי המדינה אינה רשאית לחזור בה מהסכמתה להסדר הטיעון שכן זה גובש לאחר שקילת מלוא השיקולים הרלבנטיים ומאחר שלא חל כל שינוי בנסיבות מאז הסכמתה זו. העותר עומד על הציפייה וההסתמכות מצידו וטוען כי אלה מצאו את ביטויין בהסכמתו להארכת מעצרו ובהסכמתו לדחיית המשך שמיעת עדי התביעה באופן שהביא להתמשכות ההליך נגדו ואף לעיוות דין. העותר מוסיף וטוען כי נוכח הכרתה של המדינה בקשיים הראייתים בתיק, התנגדות משפחת המנוח - שהייתה ידועה לה גם קודם להסכמתה להסדר הטיעון – אינה יכולה לשמש נימוק לאי ההתקשרות בהסדר הטיעון.

6.

עמדת המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף שכן לא נערך כל הסכם להסדר טיעון בין הצדדים. עוד נטען כי מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים בהם יתערב בית משפט זה בשיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק והתביעה במיוחד כאשר המדובר בהחלטות הנוגעות לגיבוש הסדרי טיעון, נושא המצוי בליבת שיקול הדעת של התביעה הכללית. המשיבים מוסיפים וטוענים כי התנהלותם בכל הנוגע לבחינת האפשרות להגיע עם העותר להסדר טיעון הינה התנהלות סבירה ותקינה וכי אין יסוד לטענה כי מוטלת עליהם חובה לקיים הסדר טיעון עם העותר שכלל לא השתכלל.

7.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה. הטענה העומדת ביסוד מכלול טענות העותר הינה כי נכרת עימו הסדר טיעון מחייב. טענה זו אינה יכולה לעמוד בנסיבות המקרה בהעדר מסמך חתום שנערך בין הצדדים כאשר אף לגישת העותר לא ברור מתי השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב בדבר הסדר טיעון, וכשמתגובת המדינה עולה מפורשות כי הגם שהתקיימו מגעים בין הצדדים לא ניתנה הסכמת הגורם המוסמך לעריכת הסדר טיעון בעניינו של העותר [השוו: בג"ץ 5807/07 אבו-שחאדה נ' פרקליטת מחוז

המרכז (לא פורסם, 11.7.2007)]. ייתכן ובין הצדדים היו מגעים מתקדמים לקראת הבשלתו של הסדר טיעון, ואולם אין כל ביסוס לטענת העותר בדבר הצגתו של מצג מצד התביעה בדבר קיומו של הסדר טיעון מחייב. למעשה, עיון בפרוטוקולים מן הדיונים לפני בית המשפט המחוזי שצורפו לעתירה מלמד אך ורק שהתקיימו מגעים מתקדמים בין הצדדים אך לא על הסכמה העולה כדי הסכם מחייב.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף מחמת היעדר עילה.