בג"ץ 3605/98 רמות רשות אוניברסיטאית למחקר שימושי ופיתוח תעשייתי נ. רשות ה

בהחלטתי מיום 11.6.98 נתבקשו המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) להגיב בכתב על הבקשה למתן צו ביניים. בתגובתם הצהירו המשיבים כי "עד להחלטה בעתירה זו לגופה תימנע רשות העתיקות מלגבות כל תשלום בגין פקח המוצמד על-ידה, לפי החלטה שהחליטה, בכל מקרה בו מבצע גורם (למעט רשות העתיקות עצמה) חפירות הצלה ארכיאולוגיות באמצעות כלים מכניים". הצהרה זו מייתרת את הצורך במתן צו ביניים, כבקשת העותרים, במסגרת הראש השני של הבקשה למתן צו ביניים.

בגדר הראש הראשון של בקשתם מבקשים העותרים ליתן צו ביניים המורה לרשות העתיקות להימנע מלפעול, על-פי סעיף 2 להנחיות שפורסמו על-ידה ביום 1.5.97, ובכך לאסור עליה להוציא מגדר רישיונות החפירה המוענקים או שהוענקו על-ידה "ביצוע חתכי בדיקה בעזרת כלים מכניים או בדיקה ידנית כדי לברר השתרעות האתר, היקף העתיקות והיקף החפירה הנדרש".

המשיבים מתנגדים להוצאת צו הביניים המבוקש בשתי טענות עיקריות: האחת, כי הצו המבוקש אינו מכוון לשמר מצב קיים, אלא לשנות מצב הקיים בפועל מזה שנים רבות ושההנחיה מיום 1.5.97 אך מיסדה אותו בכתובים. ושנית, כי העניין אותו מבקשים העותרים להסדיר בעזרת צו הביניים הוא לב לבה של העתירה העיקרית. הנחיה 2, לטענתם, מהווה אחד מן הביטויים לדרך בה מפעילה רשות העתיקות את סמכויותיה הסטטוטוריות, שהיא הנושא בו עוסקת העתירה העיקרית.

טעמי המשיבים הניחו את דעתי כי אין זה מן המידה להיענות לבקשה למתן צו ביניים לפי ראשה הראשון. ככלל, אין בית-משפט זה נוטה ליתן צו ביניים שאינו דרוש לשימורו של מצב קיים. על אחת כמה וכמה שאין מקום למתן צו ביניים המעניק לעותרים, בפועל, חלק משמעותי מן הסעד שנתבקש על-ידם במסגרת העתירה העיקרית.

לפיכך, ובנתון לרישום הצהרת המשיבים, ביחס לראש השני של הבקשה למתן צו ביניים, הנני מחליט לדחות את הבקשה.