בג"ץ 3606/00 יעקב ג'יבלי נ. רחל ג'יבלי

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח. פורת) בע"מ 1161/99 מיום 12.4.00 בה דחה ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופט גייפמן) מיום 10.10.99. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת המבקש לבטל את פסק הבוררות שניתן במחלוקת בינו לבין אשתו המשיבה שניתן על ידי בורר ביום 10.8.98 ותוקן ביום 14.12.98.

2.המבקש מנסה את מזלו בתקיפת פסק הבורר בגלגול שלישי במסגרת בקשת רשות ערעור זו.

3.נתתי דעתי לפסקי הבורר שניתנו, לפסק דינו של בית המשפט למשפחה, ולפסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי ובאתי לידי מסקנה כי דין הבקשה כאן להידחות. פסקי הבורר שניתנו דנו בפירוט רב בסכסוך הרכוש בין בני הזוג. בבקשה לביטול פסק הבורר בפני בית המשפט למשפחה שטח המבקש מכלול טיעונים שעיקרם השגות עובדתיות על קביעות הבורר, המתאימים, אם בכלל, להיכלל בערעור ולא בבקשה לביטול פסק בורר, המוגבלת מטבעה לעילות התערבות מוגדרות ומצומצמות.

כן נטען על ידו כי הפסק מגלה טעות בולטת על פניו ויש לבטלו מאחר שקביעות הבורר בענינים שונים סותרות את הדין המהותי החל. עוד טען כי נפלו פגמים דיוניים מהותיים שגרמו לו עוול.

בית המשפט למשפחה דחה טענות אלה בנמקו כי טעויות בורר, בין עובדתיות ובין משפטיות באם ארעו, אינן מהוות עילה מוכרת להתערבות בפסק על פי התפיסה המעוגנת כיום בחוק הבוררות. גם הטענה כי הבורר פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי בתיתו החלטות דיוניות שונות אינה במקומה משהבורר פעל בגדר סמכותו ובלא שנגרם עיוות דין למתדיינים, ולפיכך אין עילה להתערב בהחלטתו.

המבקש פנה בערעור לבית המשפט המחוזי ולא בבקשת רשות ערעור כפי שהיה מצווה לעשות, וכבר מן הטעם כי לא ביקש רשות לערער ניתן היה לדחות את בקשתו. אולם בית המשפט נכנס לגופן של טענותיו ופסק אף הוא כי אין ממש בטיעוניו, משבעיקרם של דברים מעלה המבקש נימוקי ערעור ולא עילות תקיפה מוכרות לפסק בורר.

בבקשה שלפנינו חוזר המבקש על טיעוניו בשתי הערכאות הקודמות תוך נסיון להכתירן ולשבצן תחת כותרות של עילות ביטול שונות הנזכרות בחוק. במהותם, הטיעונים זהים לאלה שהועלו בערכאות הקודמות.

4.אין מקום להיזקק לבקשה בגלגול שלישי, משהיא חוזרת, למעשה, על הטיעונים שעלו והוכרעו בערכאות דלמטה. אין היא מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית ואין עולה במסגרתה כל חשש לעיוות דין ופגיעה בצדק כלפי בעל דין מאי התערבות נוספת של ערכאה זו, מה גם שההכרעות לגופן נכונות ואין עילה לשנותן.

בנסיבות הענין יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.