בג"ץ 3631/01 מדינת ישראל נ. אליהו אברמוביץ

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים, עבירות של אינוס ותקיפה. על פי הנטען באישום הראשון, בתמצית, הודיעה חברתו דאז של המשיב (להלן - "המתלוננת הראשונה") למשיב כי ברצונה לסיים את הקשר שהיה ביניהם. לפי בקשתו נועדו השניים, ובמהלך הפגישה כפה עליה המשיב יחסי מין. על פי הנטען באישום השני, בתמצית, במועד לא ידוע בשנת 1993 - דהיינו, שנים מספר לפני האירוע שתואר באישום הראשון - זמן מה אחרי שאשתו דאז של המשיב (להלן - "המתלוננת השניה") הודיעה לו על רצונה להתגרש ממנו, כפה עליה המשיב יחסי מין. בשתי הזדמנויות אחרות, חבט המשיב באגרופו בפניה וגרם לה לחבלות.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טל), בהחלטתו מיום 6.4.00, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיימו ההליכים תוך תשעה חודשים, האריך חברי הנכבד, השופט א' ריבלין, בהחלטתו מיום 27.12.00, את תקופת המעצר בתשעים ימים. בשל התמשכות ההליכים הגישה המדינה בקשה שניה להארכת תקופת המעצר. משלא נסתיימו ההליכים תוך תקופת ההארכה, האריכה חברתי הנכבדה, השופטת ט' שטרסברג-כהן, בהחלטתה מיום 13.3.01, את תקופת המעצר בששים ימים נוספים. משלא הסתיימו ההליכים תוך תקופת ההארכה השנייה, מבקשת עתה המדינה להאריך את תקופת המעצר בשלישית, בתשעים ימים נוספים.

2.את בקשתה סומכת המדינה על מסוכנותו של המשיב הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו וכן על כך שניסה להטריד את המתלוננת הראשונה באמצעות שיחות טלפון מתוך בית המעצר ובאמצעות ידיד משותף שביקש לשוחח עמה. אשר למהלכו של המשפט ציינה באת כוח המדינה כי סיכומי התביעה הוגשו בכתב ביום 10.5.01, ואילו סיכומיה של הסניגוריה יוגשו עד סוף חודש מאי. לפיכך מותר להניח כי הכרעת הדין תינתן לפני שתסתיים תקופת ההארכה.

כנגדה טענה באת כוח המשיב כי הטענה בדבר מסוכנותו של המשיב מבוססת על דבריה של המתלוננת הראשונה בלבד, שהיא מטופלת פסיכיאטרית, וספק אם יש בהם ממש. מכל מקום, מאז שנעשו המעשים חלף זמן רב, העדויות נשמעו ואין לחשוש עוד להשפעה על עדים או לשיבוש הליכי משפט. לעניין האישום השני טענה כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נאמר כי "אין לומר שחומר הראיות מקים סיכוי סביר להרשעתו באונס גרושתו, להבדיל מתקיפתה". באת כוח המשיב הוסיפה כי היה כרסום בראיות במהלך המשפט - ולעניין זה הגישה תגובה מפורטת בכתב לבקשה להארכת המעצר - וכן הוסיפה כי המשיב הוא פגוע הלם קרב הזקוק לטיפול, שמצבו הורע בתקופת המעצר, וכי גם מטעמים אלה יש לשחררו לחלופת מעצר.

3.נראים לי דבריה של באת כוח המדינה מדבריה של באת כוח המשיב. כפי שציינו חברי בהחלטותיהם מעידה התנהגותו האלימה של המשיב על מסוכנותו ועל כך מעידה גם התנהגותו אחרי שנעצר. מסוכנות זאת מצדיקה את המשך מעצרו. אשר לטענות באת כוח המשיב בדבר הכרסום בראיות התביעה ובדבר מצבו הנפשי של המשיב, מקומן בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לעיון חוזר (ראו, בין היתר, בש"פ 825/98

מדינת ישראל נ' דחלה פ"ד נ"ב(1) 625; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי תקדין-עליון 2001(1) 1088). כאמור, יוגשו סיכומיה של הסניגוריה עד סוף חודש מאי, כך שמותר להניח כי הכרעת הדין תינתן לפני שתיתם תקופת ההארכה.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 15.5.01, או עד מתן פסק הדין בת"פ 1028/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, הכל לפי המוקדם.