בג"ץ 3643/99 נוית בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

1.ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 8.3.99 (כב' השופטת ח' ינון) בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינה של המערערת.

2.המערערת הגישה לבית משפט השלום תובענה כספית כנגד המשיב, בעילות של ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת, תוך גרימה של נזקים למערערת, שעיקרם הפרת הסכמים מול צדדים שלישיים והפרת התחייבות למתן אשראי.

3.התיק נקבע לישיבת קדם משפט ביום 2.3.98, בפני כב' השופטת ינון. בדיון שנערך ביום זה צויין מפי בית המשפט, כאמור בפרוטוקול הדיון, כי לקראת ישיבת קדם המשפט הבאה, "ישקלו ב"כ התובעת [המערערת] ומנהליה האפשרות למשיכת התובענה".

4.בדיון שנערך ביום 25.6.98, נטען בפני, כי חזרה השופטת על הצעתה בדבר שקילת משיכת התובענה. תגובת בא-כוח המערערת להצעה היתה, "שקלנו את סיכויי התביעה, למרות זאת, אנו מבקשים לנהלה". התיק נקבע להוכחות ליום 6.12.98.

5.בישיבת ההוכחות, טרם שמיעת הראיות, טען המערער, כי השופטת חזרה בשלישית על עמדתה באשר להמשך ניהול התביעה. כאמור בתצהיר שצורף לערעור, ציין בית המשפט את הפסול שבניהול הליכים שאינם אלא השחתת זמנו של בית המשפט לריק. פסול זה, כך נטען, שוייך ונמצא על ידי בית המשפט גם בתובענה נשוא ערעור זה.

6.על יסוד זה ביקשה המערערת את פסילתה של כב' השופטת מלישב בדין. טענתה היתה, כי מהתבטאויות בית המשפט ברי, כי קם במקרה זה חשש ממשי למשוא פנים שכן השופטת גיבשה דעתה וחרצה עמדה בתיק עוד טרם שמיעת הראיות. מדברי בית המשפט עולה, כי דעתו הינה כי תביעת המערערת אינה אלא תביעת סרק.

7.בהחלטתו מיום 8.3.99 דחה בית המשפט את הבקשה לפסילתו. בית המשפט ציין, כי הצעתו למשיכת התובענה הינה חלק מן הסמכויות המסורות לבית המשפט במסגרת קדם משפט כאמור בתקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). עוד ציין, כי אין חשש ממשי למשוא פנים במקרה שבפניו שכן כל שנאמר, נאמר טרם שמיעת ראיות ובירור מחלוקות עובדתיות ועל כן, אין כל חשש כי ראיות המערערת וטענותיה לא תישמענה לגוף העניין. על כן, נדחתה הבקשה.

8.על החלטה זו מונח בפני ערעורה של המערערת. בפני חוזרת גם המערערת וטוענת, כי תחושתה היא, כי בית המשפט גיבש ונעל דעתו בסוגיה נשוא התובענה ומטעם זה ישנו חשש ממשי למשוא פנים. המערערת הוסיפה, כי בהצעותיו החוזרות ונשנות חרג גם בית המשפט מסמכותו על פי תקנה 143 לתקנות.

9.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערת, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עצם העובדה כי בית המשפט מציע הצעה למשיכת תובענה, אין בה כדי לפסול השופט מלשבת בדין. (ראו: ע"א 7265/98 איאד מ. חליחל, עו"ד נ' אלכסנדר ברסקי (טרם פורסם) והאסמכתאות שם ). אף מנוסח הדברים וכאמור בהחלטתו של בית המשפט, לא שוכנעתי כי ננעלה דעתו במובן זה, שהמשחק "מכור" ללא יכולת להמשיך בניהול אובייקטיבי של ההליך (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605) . זאת גם בייחוד, בהיעדר ביסוס מספק להתבטאותו של בית המשפט מיום 6.12.98, כמתייחסת לתובענה נשוא ערעור זה ולבא כוח המערערת עצמו. על כן, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.