פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7265/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
איאד
מ. חליחל, עו"ד
נגד
המשיבים
:
1.
אלכסנדר ברסקי
2.
לודמילה ברסקי
ערעור
פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בטבריה מיום 9.11.98 בת.א. 1727/98
שניתנה
על ידי כבוד השופט שאהר אטרש
בשם
המערער: עו"ד איאד מ' חליחל
בשם
המשיבים: עו"ד שלמה גור
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופט
ש' אטרש), שפסל עצמו, לבקשת המשיבים, מלהמשיך ולדון בת.א. 1727/98.
1. המשיבים הגישו בבית משפט השלום בצפת תביעה
(ת.א. 1727/98) נגד המערער, עורך דין שמשרדו ממוקם בצפת. בית משפט השלום בצפת (סגן
הנשיא, השופט ע' אלופי) פסל עצמו מלדון בתביעה עקב העובדה שהמערער מרבה להופיע
בפניו. לפיכך הורה נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופט ת' כתילי, על העברת התיק לבית
משפט השלום בטבריה. בית משפט השלום בטבריה (השופט ש' אטרש) קיים ישיבת קדם משפט
ביום 28.9.98 ובמועד זה הציע למשיבים למשוך את תביעתם בלא מתן צו להוצאות. המשיבים
דחו הצעה זו ולפיכך הורה בית המשפט על נקיטת הליכים דיוניים שונים ועל קיום קדם
משפט נוסף ב - 9.11.98. ב - 9.11.98 שבו הצדדים והתייצבו בפני בית המשפט. בית
המשפט שאלם אם הושגה הסכמה כלשהי באשר להצעה שהועלתה על ידו. בא כוח המשיבים השיב
בשלילה וביקש, כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליך, שכן (לשיטתו של בא
כוח המשיבים) הצעותיו החוזרות של בית המשפט עוררו חשש ממשי למשוא פנים ולדעה קדומה
באשר להליך שבפניו. בא כוח המשיבים נימק את השתהותו בהעלאת הבקשה בכך שהתלבט
בסוגייה זו והגיע, בסופו של דבר, למסקנה שחובתו ללקוחותיו מחייבת את העלאת
הבקשה.
2. בית המשפט קבע, כי אינו מקבל את טענת הפסלות.
בהחלטתו ציין כי הבקשה הוגשה באיחור, ולא בהזדמנות הראשונה שניתן היה להגישה. עוד
ציין בית המשפט כי אכן העלה, כמנהגו, הצעה להסדרת הסכסוך, על סמך כתבי הטענות
שהובאו בפניו, ובטרם הוחל בהבאת הראיות. אולם לא היה בהעלאת ההצעה (ואף לא בשאלה
מה עלה בגורלה) משום קביעת עמדה קדומה בהליך שבפניו. עם זאת "ולמען מראית פני
הצדק" החליט בית המשפט להעביר את התיק למותב אחר, כפי שייקבע על ידי סגן
הנשיא, השופט שפירא.
3. המערער מערער על החלטה
זו.לשיטתו, משקבע בית המשפט, כי בקשת הפסלות הוגשה באיחור, וכי אין היא מעוררת עילת פסלות, היה עליו לדחותה, ולא היה מקום לקבלתה מחמת מראית פני הצדק.
4.המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. לטענתם, היתה בקשת הפסלות מבוססת והצדיקה, לגופה, את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי הצעת בית המשפט כי ימחקו את תביעתם אינה הצעת פשרה אלא קביעה השוללת לחלוטין את משקל תביעתם. לחלופין, טוענים המשיבים כי די היה בארועים האמורים, כדי לפגוע במראית פני הצדק ולהצדיק את הפסילה.
5.לאחר שעיינתי בהחלטה נשוא הערעור ובכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל. אכן, כאמור בהחלטה נשוא הערעור, לא הצביעו המשיבים על כל טענה ממשית המקימה עילת פסלות, כהגדרתה בפסיקה (וראו, לעניין זה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, וכן בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח (3) 573, 605 - 606). עצם העלאתה של הצעת פשרה אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת בהליך נשוא ההצעה. (וראו, לענין זה: ע"א 5796/97 פיניציה מפעלי זכוכית בע"מ נ' ניסים רונן (טרם פורסם); ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי (טרם פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' סמיר עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 750, 761; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם)). ודאי שכך הוא הדבר בטרם החל שלב ההוכחות. בנסיבות אלו, כל שנותר למשיבים הוא הטענה, כי מראית פני הצדק מחייבת את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. אין מקום לקבלת טענה מעין זו: משמעה של נכונות לקבל טענה מעין זו, הוא מתן משקל יתר לתחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין ופתיחת פתח לפסילה גורפת של שופטים בגין כל החלטה או התבטאות שאינן מצביעות, כשלעצמן, על אפשרות ממשית למשוא פנים.
בעניין אחר אמרתי:
"בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן (ראה ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט (1) 43 39; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה (3) 790). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגורר אחריו עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו.
בעיקר כך, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של הצד האחד - זה הצד שלא ביקש את פסילת השופט - נפגעים ממעשה הפסילה (ראה בג"צ 332/61 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד לז 1841). אין לקיום תחושה סובייקטיבית בלתי מוצקה של צד המבקש פסילה על ידי פגיעה בתחושה אובייקטיבית לצדק של צד המבקש למנוע הפסילה." (ע"א 4160/96
שחר נ' מושנוב , טרם פורסם, ראה גם: ע"א 6679/97 ברז'יק
נ' ברז'יק , טרם פורסם).
זאת ועוד: קבלת עמדת המשיבים תמנע למעשה העלאת הצעות פשרה מטעמו של בית המשפט, שכן העלאת הצעה מעין זו תיתפש, ולו בעיני המתבונן הסובייקטיבי, כחריצת עמדה או כ"מראית עין" של חריצת עמדה ותחייב את העברת התיק למותב אחר. (והשוו: ע"א 3145/97 חמודה נ' מינהל מקרקעי ישראל , טרם פורסם). עמדה מעין זו אינה רצויה, אינה יעילה ואינה מועילה.
הערעור מתקבל איפוא. הדיון בת.א.1727/98 יימשך בפני בית משפט השלום בטבריה (השופט ש' אטרש).
ניתן היום, כ"ו בטבת התשנ"ט
(14.1.99).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98072650.
A01
/דז/