עע"מ 4672/01 Fioa International s.r.l נ. תכשיטי טוביאס בע"מ

בבקשת הפסילה שהגישו.

3.בישיבה מיום 5.6.01, אשר נקבעה לשימוע פסק הדין, דן בית המשפט בבקשת הפסילה. המערערת התנגדה לבקשה בטענה כי אין לקבל את השינוי בעמדת המשיבות. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, החליטה השופטת לפסול את עצמה. השופטת קבעה כי אכן ביכולתה לתת מתן פסק דין ללא פניות, מבלי שעסקת המקרקעין לה היתה שותפה תשפיע על שיקול דעתה, אך יחד עם זאת אינה יכולה להתעלם מתחושתו של מנהל המשיבות, אשר מקנן בלבו חשש מפני תוצאת פסק הדין עקב מעורבותה בעסקת המקרקעין. השופטת הוסיפה כי לא ניתן לומר שחששו של מנהל המבקשות מנותק מן המציאות, שכן יתכן שגם בלי דעת יהיה בעסקת המקרקעין האמורה כדי להטות את שיקול דעתה. השופטת אף ציינה כי את החלטתה היא נותנת במנותק מן העובדה שפסק הדין נכתב והוא מונח בלשכתה.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת טוענת כי כל המגעים לעניין עסקת המקרקעין, ככל שב"כ המערערת היה מעורב בהם, נעשו בין ב"כ המערערת לבין בעלה של השופטת, למעט שיחת טלפון אחת שנעשתה עם השופטת וכן פגישה במעמד חתימת החוזה, בה נטלו חלק השופטת ובעלה. במגעים שטחיים אלה אין כדי לפגוע ביכולתה של השופטת ליתן פסק דין חסר פניות. לעמדה זו הצטרף אף ב"כ המשיבות בישיבה מיום 27.3.01. לטענת המערערת, תחושתו הסובייקטיבית של מנהל המשיבות אינה יכולה להצדיק את פסילת השופטת. כן טוענת המערערת, כי נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך אין זה ראוי כי בית המשפט יפסול את עצמו. לחילופין, מבקשת המערערת כי אם יוחלט על העברת התיק למותב אחר, ייתן מותב זה פסק דין על סמך הראיות והסיכומים הנמצאים בתיק בית המשפט.

5.המשיבות מתנגדות לקבלת הערעור. המשיבות טוענות כי בית המשפט עצמו חש כי יש בקשר שנוצר בינו לבין ב"כ המערערת כדי להוות עילה לפסילתו, וקבע בהחלטתו כי חששן של המשיבות אינו חשש בעלמא. בקביעה זו יש כדי להפוך את חששו הסובייקטיבי של מנהל המשיבות לחשש אובייקטיבי. עוד טוענות המשיבות, כי המדובר במקרה מיוחד הואיל והקשר בין השופטת לב"כ המערערת נוצר בתקופה בה בית המשפט היה צריך ליתן את פסק דינו. לבסוף טוענות המשיבות כי נוכח העובדה כי מדובר במקרה נדיר, אין בשלב המתקדם של הדיון כדי לאיין את עילת הפסלות.

6.בהחלטתי מיום 16.7.01 ביקשתי כי תתקבל תגובת השופטת לאמור בכתב הערעור. בתגובתה ציינה השופטת כי סברה בעבר וכי היא סבורה גם כיום כי לא התקיים חשש ממשי למשוא פנים מאחר שלא "ננעלה דעתה" כנגד המשיבה. עם זאת, גזרה על עצמה השופטת פסילה בשל עיקרון היסוד כי יש לקיים את אמון הציבור במערכת השיפוטית וביושרם האישי של העושים במלאכת השפיטה. כן ציינה השופטת בתגובתה, כי המו"מ לרכישת הדירה נוהל עם המוכרת (באמצעות בנה) וכי רק לאחר שסוכמו כל פרטי העסקה נודע לה ולבעלה כי ב"כ המערערת עומד לייצג את המוכרת.

7.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. נחה דעתי כי אין טעמים המצדיקים פסילת שופט (ראו והשוו: ע"א 7265/98 חליחל נ' ברסקי (לא פורסם); ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (טרם פורסם)). אכן, בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן (ראו: ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי , פ"ד מט 39, 43; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה , פ"ד מה(3) 790). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו. בעיקר כך, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של הצד האחד - זה הצד שלא ביקש את פסילת השופט - נפגעים ממעשה הפסילה (ראו: בג"ץ 332/61 איזנר נ' פינקלשטיין , פ"ד לז 1841). "אין לקיום תחושה סובייקטיבית בלתי מוצקה של צד המבקש פסילה על ידי פגיעה בתחושה אובייקטיבית לצדק של צד המבקש למנוע הפסילה." (ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (טרם פורסם), ראו גם: ע"א 6679/97 ברז'יק נ' ברז'יק (טרם פורסם)).

מטעמים אלה, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לכב' השופטת אבניאלי.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.