בג"ץ 2912/99 אלפא בטון בע"מ נ. עודד גולד

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ריבה ניב) שפסל עצמו, לבקשת המשיב, מלהמשיך לדון בת.א. 84132/96.

1.המערערת הגישה כנגד המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר. המשיב ביקש וקיבל רשות להתגונן כנגד תביעה זו. הוא ביקש גם, כי בית המשפט יעכב את ההליכים בתיק, וזאת בשל משפט פלילי המתנהל כנגדו, ושבעת הגשת הבקשה טרם נסתיים. ביום 23.3.99 דחה בית המשפט בקשה זו. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי זו ניתנה על פי הבקשה בכתב ועל פי תגובת ב"כ המערערת בעל פה, ומבלי שתנתן אפשרות תגובה למשיב.

2.המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחות את בקשת העיכוב. בקשה זו עודנה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, הגיש המשיב בקשת לבית משפט השלום לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק, בנימוק כי בית המשפט גיבש כלפיו דעה נחרצת לפני שמיעת הראיות, וזאת על פי דבריו בדיון שנערך ב- 23.3.99 ובישיבה קודמת, מחודש נובמבר 98, ועל פי העובדה שהחלטתו לדחות את בקשת העיכוב ניתנה מבלי שבקשתו הכתובה של המשיב עמדה לנגד עיניו. המערערת התנגדה לבקשה, בנימוק כי אין בנסיבות שנוצרו משום חשש למשוא פנים של בית המשפט, וכי המשיב השתהה בהגשת הבקשה. בית המשפט קיבל את בקשה הפסילה. בהחלטתו קבע בית המשפט:

"בישיבה האחרונה הבעתי דעתי כי הנושא מוצה עד תום, וכי מן הראוי לדון לגופו של ענין. הנתבע טוען כי כבר נתגבשה דעה בליבי, וכי בשל כך מן הראוי שהעתר לבקשתו. הגם שסבורתני כי לא היה צריך לקום חשש בליבו, לצורך מראית פני הצדק ועל מנת שיהא הנתבע סמוך ובטוח שיהא לו יומו בבית המשפט, הנני פוסלת את עצמי מלדון בעניינו, בתיק זה."

3.על החלטה זו נסוב הערעור שבפני. המערערת חוזרת על טענותיה, כי לא נתקיימו כאן התנאים לפסילת שופט, לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, ומוסיפה כי טעמים של מראית פני הצדק ותחושתו הסובייקטיבית של צד אינם סיבה מספקת לפסילת השופט. כן חוזרת המערערת על טענתה בדבר השיהוי בהגשת בקשת הפסלות. המשיב, מצדו, מצדד בהחלטת הפסילה, חוזר על טיעוניו בבקשת הפסילה, ומוסיף, כי נוצרה בבית המשפט אוירה עוינת כלפיו, ואף היא מצדיקה פסילה , ולו בשל מראית פני הצדק ולפנים משורת הדין, כפי שנעשה בע"א 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח (3) 608.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני החלטתי לקבל את הערעור. בית משפט השלום עצמו סבר, כי לא קם אף חשש סובייקטיבי, לא כל שכן אובייקטיבי, למשוא פנים . חרף זאת פסל עצמו מלדון בתיק, מסיבות של מראית פני הצדק ובשל תחושותיו הסובייקטיביות של המשיב. טעמים אלה אינם מצדיקים פסילת שופט. בע"א 7265/98 חליחל נ' ברסקי ואח' (טרם פורסם), אמרתי, לענין טענה כי מראית פני הצדק מחייבת את פסילתו של בית המשפט:

"משמעה של נכונות לקבל טענה מעין זו, הוא מתן משקל יתר לתחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין ופתיחת פתח לפסילה גורפת של שופטים בגין כל החלטה או התבטאות שאינן מצביעות, כשלעצמן, על אפשרות ממשית למשוא פנים".

בעניין אחר אמרתי:

"בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן (ראה ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט 39, 43; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגורר אחריו עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו. בעיקר כך, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של הצד האחד - זה הצד שלא ביקש את פסילת השופט - נפגעים ממעשה הפסילה (ראה בג"ץ 332/61 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד לז 1841). אין לקיום תחושה סובייקטיבית בלתי מוצקה של צד המבקש פסילה על ידי פגיעה בתחושה אובייקטיבית לצדק של צד המבקש למנוע הפסילה." (ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב, טרם פורסם, ראה גם: ע"א 6679/97 ברז'יק נ' ברז'יק, טרם פורסם)."

ובע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (טרם פורסם) אמרתי:

"אין מקום להרחיב את השימוש בטענת "מראית פני הצדק", אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה."

דברים אלה יפים גם לכאן (וראה גם ע"א 2730/98 תנופה שירותי כח אדם בע"מ ואח' נ' גיורגיצאנו אורגניה ואח' (טרם פורסם)).

5.לא מצאתי ממש בטענתו של המשיב בדבר האווירה העוינת ששררה, לטענתו, בבית המשפט. טענה זו לא נטענה כלל בבית משפט השלום והיא מועלית לראשונה בפני. מכל מקום אין בין טענות המשיב לבין הנסיבות הקיצוניות שנדונו בע"פ 1988/94 בראון ולא כלום (מה גם שאף באותו מקרה לא נפסל השופט מלשבת בדין).

מטעמים אלה, דין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 5,000 ש"ח.