ע"א 2634/07 מיכל זהבי נ. ציפורה היקרי

זהו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי ) מיום 6.3.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 16973/06.

1.

בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגישה המשיבה לסילוק ידה של המערערת מדירה שבבעלות המשיבה. ביום 10.1.2007 התקיים דיון הוכחות בתיק בפני בית המשפט. בתחילת הדיון נדונו הצעות פשרה שהועלו על ידי בית המשפט, ולאחר מכן נשמעו העדים שהוגשו תצהיריהם. ביום 31.1.12007 הגישה המערערת את בקשת הפסלות. את הבקשה סמכה המערערת על הטענות הבאות: בית המשפט שינה את זמני הדיון ושמע את התיק עד שעה 15:00, למרות שהמערערת אישה חולה, ובניגוד להחלטה כי התיק ישמע עד לשעה 11:00; בית המשפט הוציא את המערערת ואת חתנה מהאולם מספר פעמים; בהצעות הפשרה הציע בית המשפט שהמערערת תוותר על זכויותיה כדיירת מוגנת, כשהוא מביע דעתו כי העדרו של הסכם יפעל לרעת המערערת; בית המשפט התנה את הגשת חוות הדעת מטעם המערערת בתשלום הוצאות בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, שהינו סכום שברור שהמערערת לא תוכל לעמוד בו; בית המשפט העיר הערות ציניות על שימוש המערערת במחלתה ואמר כי חתנה יעזור לה. המערערת סברה כי הדברים האמורים מלמדים על נעילת דעתו של בית המשפט ויש בהם משום חשש ממשי למשוא פנים. המשיבה התנגדה לבקשה.

2.

בית המשפט, בהחלטה מיום 6.3.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי הבקשה לוקה באי דיוקים וחצאי דברים: כך, למשל, הובהר לצדדים בבוקרו של הדיון כי התיק שהיה קבוע לשעה 11:30 הסתיים בפשרה, ולכן ניצל בית המשפט את הזמן שהתפנה כדי לנסות להביא את הצדדים לפשרה. צוין כי ההצעות המדווחות על ידי המערערת אינן נכונות. בית המשפט לא הציע למערערת לוותר על זכותה להיות דיירת מוגנת אלא הועלו שתי הצעות אחרות. יתרה מכך, העובדה שבית המשפט עשה מאמצים להבאת הצדדים לפשרה אינה יכולה להוות עילה לפסלות, מה גם שהסכם הפשרה הוצע לפני שמיעת הראיות מבלי להביע עמדה בהן. אשר להוצאת המערערת וחתנה מהאולם, הובהר כי בית המשפט נהג באורך רוח כלפי המערערת משום מחלתה, ולא הוציא אותה קודם לכן, למרות התבטאויות כלפי בנה של המערערת, שמקומן לא יכירן בכותלי בית המשפט. עוד הובהר כי אכן נאמר על ידי בית המשפט כי העובדה שאין הסכם בכתב מצביעה על שאלת גמירות הדעת של הצדדים, אך לא נאמר כי יש בכך כדי לפעול לרעת המערערת. אשר לדרישת תשלום הוצאות כתנאי להגשת חוות דעת, צוין כי חוות הדעת הוגשה יום לפני הדיון, בניגוד לתקנות סדר הדין, ולכן לא היה סיפק בידי בא כוח המשיבה לקרוא את חוות הדעת ולהיערך לחקירה בקשר אליה, או לעתור להגשת בקשה אחרת מטעמו, או להגיב

עניינית בכתב לבקשה. למרות זאת התיר בית המשפט למערערת להגיש את חוות הדעת, ואולם בנסיבות העניין מצא לנכון להיעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות. נקבע כי החלטה זו סותרת את הטענות כי בית המשפט היה נעול בתפיסה מסוימת כנגד המערערת, וכי ככל שיש למערערת השגות על דרישת תשלום ההוצאות, מקומן בהליך ערעור ולא בבקשת פסלות.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת בערעור על טענותיה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי בית המשפט התעלם מטענותיה המייחסות לו דעה קדומה מתחילתו של הדיון, שבאה לידי ביטוי בהצעות הפשרה. עמדה זו והערות העוקצניות לעבר המערערת וחתנה מעידים על העדר אובייקטיביות מצד בית המשפט. נטען כי קיימת אפשרות ממשית כי בית המשפט יתקשה להשתחרר מן הדעה שקובעה על ידו מספר פעמים במהלך הדיון, ולכן יש לפסול אותו מלדון בתיק, ולו מחמת מראית פני הצדק. המשיבה טו ענת

כי יש לדחות את הערעור.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, יצוין כי לערעור לא צורף תצהיר לאימות העובדות, כנדרש בתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לכאורה די בכך כדי להביא לדחיית הערעור על אתר (ע"א 478/99 משלי נ' בוקשפן משלי

(לא פורסם, 18.4.1999); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

341 (2006)). עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס גם לגוף טענות המערערת. בית המשפט, בהחלטתו בבקשת הפסלות, קבע כי הצעות הפשרה לא כללו ויתור של המערערת על זכותה לדיירות מוגנת, וכי לא אמר שהעדרו של הסכם יפעל לרעת המערערת. הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו של המערער באשר לעובדות העומדות ביסוד בקשת הפסילה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2)599). המערערת, במקרה הנוכחי, לא עמדה בנטל זה, כאשר העובדה שלא צירפה תצהיר לערעור מחזקת מסקנה זו. זאת ועוד, גם אם העיר בית המשפט למערערת על השימוש שהיא עושה במחלתה בשלב כלשהו בדיון, הרי שהלכה היא כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. רק במקרה קיצוני ביותר יפסל שופט בשל דברים שאמר בעת ניהול המשפט. זאת, כאשר יוכח כי יש בהתבטאות השופט כלפי בעל הדין כדי להעיד כי כבר גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאות ההליך (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3)608; ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); מרזל , בעמ' 196). במקרה הנוכחי, באם נאמרו הדברים, ואפילו אם מדובר בהתבטאות לא ראויה, הרי שבדברים אלה לא הביע בית המשפט דעה לגבי התביעה לגופה. לכל היותר מדובר בהערות ביקורתיות כלפי המערערת, אשר אינן חריפות במידה כזו המקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם, 28.4.1996); מרזל , בעמ' 195).

5.

גם בטענות נוספות המתייחסות להצעות הפשרה שהועלו בדיון מיום 10.1.2007 לא מצאתי עילת פסלות. העובדה שבית המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי פשרה, כשלעצמה, אין בה כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7265/98 חליחל נ' ברסקי , פ"ד נב(5)477; ע"א 10714/05

גינזבורג נ' ליבוביץ (לא פורסם, 30.5.2006); מרזל , בעמ' 179-178). זאת במיוחד כאשר ההצעה מועלית בראשית הדיון, עוד בטרם שמיעת הראיות ( ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם, 21.10.2004); ע"א 5214/05 פדידה אוחיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 9.6.2005)). אשר לדברי בית המשפט לפיהם העדרו של הסכם בכתב מצביע על שאלת גמירות הדעת של הצדדים, הרי שפעמים רבות קורה שתוך כדי הצעת פשרה מביע בית המשפט דעה זו או אחרת על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה, לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. אין בהצעות והערות המושמעים במסגרת נסיון להגיע לפשרה כדי להשליך על מסקנתו של בית המשפט אם הנושא יועלה בפניו בכל זאת תוך פריסה מלאה של כל העובדות ומלוא הטיעונים (ע"א 592/94 גינזברג נ' בן יוסף (לא פורסם, 6.2.1994)). רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" יש מקום להורות על פסילתו (ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרוייקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (לא פורסם, 21.2.2001)). במקרה שלפניי הועלו הצעות הפשרה לפני שמיעת הראיות ומבלי להביע עמדה בהן. ברור כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין, וכשופט מקצועי האמון על מלאכת השפיטה, חזקה עליו שבטרם הסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו. בנסיבות אלה, בית המשפט טרם גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, ודעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערת.

6.

עילות פסלות נוספות מבססת המערערת על אופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט והחלטתו להתנות הגשת חוות הדעת מטעם המערערת בתשלום הוצאות. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005). לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002; מרזל , בעמ' 178-174). הלכה זו נכונה הן באשר לאורכו של הדיון בהצעות הפשרה והן לעניין הוצאת המערערת וחתנה מהאולם. בהקשר זה יצוין כי בית המשפט נדרש לא אחת להתנהגותם של הצדדים המופיעים בפניו, על מנת להבטיח ניהולו התקין והיעיל של ההליך שלפניו. התייחסות להתנהגות בעלי הדין יכול שתבוא לידי ביטוי, במקרים המתאימים, גם בהוצאה מהאולם של צד המפריע לקיום הדיון, ואין בנקיטה בצעד זה כדי להביא לפסילת השופט (ע"א 8693/06 צמח נ' עיריית רמת השרון (לא פורסם, 25.6.2007). אשר על כן, לא מצאתי יסוד לט ענת המערערת כי אופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט, והחלטתו בעניין ההוצאות, בין אם היא צודקת ובין אם לאו, ולעניין זה אין אני נדרשת, מקימים עילת פסלות ומעוררים אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת.

7.

לבסוף, יש לדחות את ט ענת המערערת בדבר פסילה מחמת מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בט ענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נט ענת ט ענת

פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)). אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי נסיון בית המשפט להגיע לפשרה, החלטותיו ואופן ניהול על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות שכר טרחת עורך-דין המשיבה, בסכום של 5,000 ₪.