ע"א 7857/04 אסתר צ'רטוק נ. מיכאל וינקלר

ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת א' מני-גור) מיום 1.8.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בתיק ת"א 2914/03.

1.המערערים הגישו (ביום 31.7.03) תביעה כנגד המשיבים, שכניהם לבית המגורים, במסגרתה עתרו להוצאת צו המונע מהמשיבים לבצע פעילויות מרעישות ובכללן להפעיל את המזגנים בדירתם. כן הם ביקשו את הוצאתו של צו מניעה זמני האוסר על הפעלת מזגני המשיבים. בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת א' דודקביץ) קבע (ביום 5.8.03) כי אין מקום להוציא צו זמני במעמד צד אחד. עם זאת, הוחלט כי מזגן המשיבים, המותקן מעל חדר השינה של המערערים, לא יופעל בין השעות 24:00 לבין 7:00 בבוקר. בית המשפט התנה את הוצאת הצו בהפקדת ערבויות, אשר לא הופקדו.

2.בדיון שהתקיים (ביום 1.9.03) בפני השופטת א' מני-גור הוחלט כי יש לדחות את המשך הדיון בתיק. זאת בכדי לאפשר למשיבים להשיב לבקשה להוצאת צו מניעה זמני ולהמציא חוות דעת של מומחה מטעמם לעניין הרעש. עם סיום הדיון ביקשו המערערים לצלם את תיק בית המשפט. לטענתם הם גילו בו מכתב של סגנית נשיא בית משפט השלום בהרצליה (השופטת מ' שריר) אל מנהל בתי המשפט בנוגע לתלונת המערער 2 על התמשכות ההליכים בעניינו. במכתב מציינת סגנית הנשיא, כי תביעת המערערים טופלה במהירות הראויה. כן היא הוסיפה, כי "חבל שעו"ד צ'רטוק [המערער 2- א.ב.] מעסיק שופטים במשלוח מענה לתלונות סרק".

3.לטענתם, התבטאות זו משקפת את עמדתו של בית המשפט ובכלל זה את עמדת השופטת א' מני-גור כנגד המערערים, כפועל יוצא של תלונת המערער 2 בדבר התארכות ההליכים. עמדה זו התבטאה, לטענתם, בין היתר, בסירוב בית המשפט ליתן צו מניעה זמני ובדחיית בקשות דיוניות שונות שהגישו המערערים בתיק. כך למשל, בית המשפט סירב (ביום 27.6.04) להתיר את נוכחותו של המומחה מטעם המערערים בבדיקה חוזרת שתוכננה להתבצע על ידי מומחה מטעם בית המשפט בדירת המערערים. על רקע זה הגישו (ביום 1.7.04) בקשה לפסילת בית המשפט (השופטת א' מני-גור) מלשבת בדינם. המשיבים טענו, כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ביחס למרבית ההחלטות נשוא בקשת הפסילה. כן הם טענו, לגופה של הבקשה, כי לא קמה עילה לפסילת בית המשפט. בית המשפט דחה (ביום 1.8.04) את הבקשה. בהחלטתו נקבע, כי לא מתקיימת עילה לפסילתו של בית המשפט. כן צויין, כנימוק נוסף, כי המותב הנוכחי יושב בקדם המשפט בלבד ולכן לא יישב במשפט, במהלכו ייבחנו הראיות לגופן.

4.על החלטת בית המשפט הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם, ומוסיפים להן טענות על האווירה המתוחה והחד-צדדית השוררת בין בית המשפט לבינם אשר מעוררת, לטענתם, חשש ממשי למשוא פנים. המשיבים מבקשים לקיים את החלטת בית המשפט מטעמיו ומהטעם שחל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. מכתבה של סגנית הנשיא מבטא את עמדתה בלבד כלפי התלונה ותו לא. אין בו כל התבטאות או הבעת עמדה של השופטת א' מני-גור היושבת בדין בתביעתם של המערערים. על כן, אין במכתב זה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים של השופטת מני-גור כלפי המערערים. גם לגופו, ספק רב אם מכתב זה מקים חשש ממשי למשוא פנים. לאור כל זאת אין במכתב זה כדי להקים עילת פסלות כלפי השופטת א' מני-גור.

6.הוא הדין באשר לטענותיהם של המערערים כנגד החלטות דיוניות שניתנו במהלך הדיונים בתביעתם. הלכה היא, כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות, כשלעצמן, עילת פסלות. הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה הוא באמצעות בקשת רשות ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות (ראו, למשל, ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 3086/02 הדני נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (לא פורסם)). זאת ועוד, אף אם מדובר בשורת החלטות דיוניות (להבדיל מהחלטה אחת) אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ראו ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות', עו"ד נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם)). המערערים הגישו בקשות רשות ערעור על חלקן של ההחלטות המשמשות אותן בבקשת הפסלות ובערעור הפסלות - ובמסגרת זו נשמעו טענותיהם לעניין זה. אפשר שבראייתם של המערערים נוצר החשש, כי ההחלטות השונות שקיבל בית המשפט בעניינם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם של המערערים, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן (ולעניין זה אין אני נצרך), הינן חד צדדיות באופן שיש בהן להקים עילת פסלות ולעורר את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (כן ראו ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם)).

7.אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ש"ח.