ע"א 4690/07 אופק סללת נ. או.פי.אס.איי (שינוע בינלאומי) בע"מ

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת

א' סורוקר ) מיום 16.5.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 4290/05.

1.

בין הצדדים מתנהלת תביעת נזיקין שהגיש המערער כנגד המשיבים, בגין פגיעתו במתקן שעשועים. לתביעה צורפה חוות דעת לפיה נגרמו למערער 10% נכות בעקבות התאונה. בעקבות הגשת התביעה בדקו המשיבות את המערער על ידי מומחה מטעמן, אשר קבע בחוות דעתו כי למערער לא נותרה נכות. ביום 13.3.2007 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק. במהלך הדיון הציע בית המשפט לצדדים לסיים את הסכסוך על דרך של הסמכת בית המשפט לפסוק לפי שיקול דעתו ומתוך עיון בתצהירי נסיבות ותחשיבי נזק. המערער התנגד להצעה ועמד על קיומו של הליך ראיות, כשלאור המחלוקת בעניין גובה הנזק הציע שימונה מומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של המערער או להגיש חוות דעת עדכנית מטעמו. בהחלטה שניתנה בסיומה של הישיבה צוין כי הפער בין חוות הדעת הנגדיות אינו גדול, ועשוי להיות מוסבר על רקע השנה שחלפה בין מועדי הבדיקות. על כן נקבע כי בשלב זה בית המשפט אינו מוצא מקום למנות מומחה מטעמו. בנסיבות אלו נקבע מועד לשמיעת ראיות, כאשר בסיום החלטתו חזר בית המשפט והציע לצדדים לעיין באפשרות של סיום הסכסוך בדרכי שלום ברוח ההצעה שהוצעה על ידו בדיון.

2.

ביום 22.3.2007 הגיש המערער את בקשת הפסלות. בבקשה טען המערער כי בישיבה מיום 13.3.2007 הביע בית המשפט עמדה חד משמעית ונחרצת, לפיה לדעתו לא נגרמה למערער נכות כלשהי בתאונה, ועל בסיס עמדה זו הציע לסיים את הסכסוך בדרך של הסמכת בית המשפט לפסוק לפי שיקול דעתו כאמור, וזאת בשלב מוקדם של ההליך בטרם נשמעו ראיות. המערער הלין על כך שבית המשפט חסם בפניו את האפשרות לשנות את דעתו בכך שסרב למנות מומחה מטעמו ולא קבע ישיבת קדם משפט נוספת. לט ענת

המערער, מהקביעה לפיה הפער בין חוות הדעת אינו גדול ועשוי להיות מוסבר בחלוף שנה בין מועדי הבדיקות, עולה כי בית המשפט סבור שבחלוף שנה לא נותרה למערער כל נכות. עוד נטען כי בית המשפט הביע דעתו כי לא יגרם נזק למערער אם תינתן החלטה על בסיס של העדר נכות, שכן הפגיעה הינה פגיעה פיסית והמערער יוכל למצוא עבודה לא פיסית. בנסיבות אלו, נוצר, לדעת המערער, חשש ניכר לעיוות דין, ולפגיעה בזכויותיו של קטין ולקיפוחו, שכן עולה מהדברים כי גם אם המערער ינסה לשכנע את בית המשפט בדבר נכותו, מנוי וגמור עם בית המשפט לחשב את הפיצוי כאילו אין נכות למערער. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה. בית המשפט, בהחלטה מיום 16.5.2007, דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו הבהיר בית המשפט כי לא קבע כל עמדה נחרצת וחד משמעית בתביעה, ויש להצטער אם כך הובנו הדברים, וכי ישמע את הראיות בלב פתוח ובנפש חפצה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות ומדגיש כי סיכויו לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של נכות נמוכים לאחר שבית המשפט קבע כי בכל מקרה יפסוק כאילו אין למערער נכות.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הדעה הנחרצת אותה מייחס המערער לבית המשפט, לפיה יפסוק בתביעה על בסיס של העדר נכות, לא באה לידי ביטוי בדברי בית המשפט בפרוטוקול הדיון מיום 13.3.2007 ובהחלטה שניתנה באותו מועד. ההנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. לכן, ככל שהמערער מבסס את בקשת הפסלות על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, ולט ענת ו נאמרו על ידי בית המשפט, היה עליו להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. משלא עשה כן, מתבססות טענותיו בהקשר זה אך על גרסתו בנוגע לדברים שנאמרו ועל התחושה שיצרו בו הדברים שכן נאמרו על ידי בית המשפט, ואולם כבר נקבע כי חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר ל אמיר תם, אינם יכולים לשמש בסיס לט ענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 22.6.2004); ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

85-84 (2006)).

4.

אשר להתבטאויות בית המשפט שכן מופיעות בהחלטתו מיום 13.3.2007, בעניין נכותו של המערער, גם בכך לא מצאתי עילה לפסילתו. הערכתו של בית המשפט כי הפער הלא גדול בין חוות הדעת עשוי

לנבוע מהעובדה שחלפה שנה בין מועדי הבדיקות, אינה מעידה על גיבוש דעה נחרצת מצידו של בית המשפט. הדברים נאמרו רק לכאורה ולא באופן מחייב, ובשלב מוקדם, לפני שמיעת ראיות או טענות (ע"א 4064/03 הרשות הפלסטינית נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (לא פורסם, 29.5.2003); ע"פ 5368/03 לותם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2003) ; מרזל , בעמ' 192, 194). אשר על כן, יש לראות את העמדה שהביע בית המשפט בדיון כהערכה לכאורה של מצב דברים משוער, לאור האמור בכתבי הטענות בלבד, ואין להבינה כגיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת, כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. משדחה המערער את הצעת הפשרה נקבע התיק להוכחות, במסגרתן יוכל המערער לנסות להוכיח גרסתו לעניין נכותו כתוצאה מהתאונה. יש לזכור, כי הדברים עליהם מבסס המערער את בקשת הפסלות התרחשו במסגרת הליך קדם משפט. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". בנסיבות אלו, הדברים שאמר בית המשפט בעניין נכותו של המערער, אינם אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך ייעול הדיון ונסיונותיו לקדם פשרה בין הצדדים (ע"א 8019/03 בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אבוקיידר

(לא פורסם, 2.11.2003). אין בדברים אלו כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט בפני טענות המערער או להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

5.

לבסוף, ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל , בעמ' 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). בהקשר זה יצוין, כי בית המשפט לא דחה על הסף את בקשתו של המערער למינוי מומחה, אלא רק קבע כי באותו שלב הוא אינו מוצא לנכון לעשות זאת. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי התבטאויות בית המשפט בדיון קדם המשפט כמו גם החלטתו שלא למנות מומחה מטעם בית המשפט ולקבוע את התיק להוכחות ולא לישיבת קדם משפט נוספת מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה.