ע"א 7462/06 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת מ' לוי ) מיום 20.6.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 15360/01.

1.

בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגישה המערערת כנגד המשיב. בתביעה טענה המערערת כי המשיב, אבי בעלה המנוח, מכר ללא ידיעתה את ביתו, כולל היחידה שבנו המנוח והמערערת מכספם כקומה שניה מעל בית המשיב, ולקח לעצמו את מלוא הסכומים שהתקבלו מהמכירה. ביום 18.7.2005 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, על פיה יקבע דיון במהלכו יסכם כל צד בקצרה את טענותיו, ותתאפשר הזדמנות לשאול שאלות עובדתיות. הוסכם כי לאחר הדיון ינתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 על דרך הפשרה, ומבלי שיהיה צורך לנמק. ההסכמה אושרה על ידי בית המשפט. ביום 8.3.2006 התקיים דיון בתיק. בא-כוח המערערת החל לסכם טענותיו. מכיוון שלדעת בית המשפט חרגו דבריו של בא-כוח המערערת מההסדר הדיוני, הפסיק אותו בית המשפט והבהיר כי באם יש חילוקי דעות לעניין בניית הבית, לא ניתן לנהוג בדרך של ההסדר הדיוני המוסכם. בא-כוח המערערת התעקש כי הוא אינו חורג מההסכמה הדיונית ומעוניין להמשיך לטעון בעניין ההשקעות של המערערת והמנוח בבית בלבד. בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים בעניין היקף הסיכומים בדיון, קבע בית המשפט כי יתכן ונפלה אי הבנה בדרך בין גיבוש ההסכמה לבין ביטוייה בהחלטת בית המשפט. הובהר כי החלטת בית המשפט היתה לטיעון תמציתי של הצדדים בנושא ההשקעות בלבד, כאשר הכוונה היתה להתמקד אך ורק בנספחים שיצורפו. היות ובא-כוח המערערת החל טיעוניו תוך התמקדות בנושאים אחרים, סבר בית המשפט כי אין אפשרות להמשיך לנהל את הדיון בדרך שהוסכמה. צוין כי מקום בו קיימים חילוקי דעות באשר לתשתית העובדתית, כגון: מידת מעורבותה של המערערת בעצם בניית הקומה השניה, מן הראוי לשמוע ראיות בתיק. לפיכך, נקבע כי אין מנוס מלקבוע את התיק לשמיעת ראיות.

2.

ביום 3.4.2006 הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט. את הבקשה נימקה המערערת בטענה כי בית המשפט הביע את דעתו באשר לתוצאות התיק עת התבטא כי אינו רואה לפסוק למערערת שקל אחד בתיק, וכי לתביעה אין מקום, וזאת עוד בטרם נשמעו טיעוני הצדדים. עוד ביססה המערערת את בקשתה על הטענה כי פרוטוקול הדיון מיום 8.3.2006, כמו גם ההחלטות שניתנו בעקבותיו, אינם משקפים נכונה את שהתרחש באולם בית המשפט. בנוסף, נטען כי בית המשפט לא אפשר לבא-כוח המערערת לטעון טיעוניו ונהג בו יחס משפיל ובלתי הוגן. המערערת סברה כי בית המשפט לא היה מוכן לדיון, ולכן לא אפשר לבא-כוח המערערת לסכם טיעוניו וקבע כי יש לנהל הוכחות בתיק, בניגוד להסדר הדיוני המוסכם. המשיב התנגד לבקשה בהעדר עילת פסלות.

3.

בית המשפט, בהחלטה מיום 20.6.2006, דחה את בקשת הפסלות. אשר לטענה לפיה הפרוטוקול וההחלטות שניתנו ביום 8.3.2006 אינם משקפים נכונה את אשר התרחש באולם, ולהתנגדות המערערת להחלטה בדבר קיום הוכחות בתיק, נקבע כי נפסק לא אחת כי חוסר שביעות רצון של צד מהחלטות בית המשפט אינו עילה לפסלות שופט ודרך המלך לתקיפת החלטות אלה היא הגשת בקשות רשות ערעור. עוד נקבע כי חרף תחושותיה הסובייקטיביות של המערערת, אשר בית המשפט מצר על קיומן, אין מקום כי בית המשפט יפסול את עצמו.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה לפיהן יש לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בתיק כיוון שבית המשפט הביע דעה על תוצאות ההליך בטרם שמיעתו; הפרוטוקולים הינם חלקיים בלבד ואינם משקפים נאמנה את שאירע בין כותלי בית המשפט; בית המשפט גילה לאורך כל ההליך יחס לא הוגן כלפי המערערת ובא-כוחה, אשר שיאו בדיון מיום 8.3.2006, במהלכו השפילה השופטת את המערערת וצעקה עליה, ולא אפשרה לבא-כוחה לטעון טענותיו. עוד מלינה המערערת על כי התאריך שנקבע להוכחות לא תואם עם הצדדים.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, לטענות לפיהן בית המשפט הביע דעה ל גבי תוצאות ההליך, צעק על המערערת והשפיל אותה, לא הונחה תשתית עובדתית כנדרש. מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות. היעדר ביסוס ותיעוד בפרוטוקול של טענות הטוען לפסילה, עלול לפעול לרעתו, במובן זה שבקשתו, ובמיוחד ערעורו, יהיו חסרי תשתית עובדתית מספקת (ע"פ 6980/04 סנס נ' ברוש (לא פורסם); ע"א 7362/03 בן חיים נ' מסיעיד (לא פורסם)). הדברים האמורים, המיוחסים לבית המשפט, לא נרשמו בפרוטוקול הדיון שצורף לערעור, ואף לא הוגשה מטעם המערערת בקשה לתיקון הפרוטוקול. בקשת הפסלות בהקשר זה מתבססת אך על טענות המערערת ובא-כוחה ובכך אין די כדי להקים עילת פסלות. זאת ועוד, בכל הנוגע לט ענת

המערערת בעניין הפרוטוקולים, ההנחה היא כי הפרוטוקול משקף את שאירע במציאות, ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. הפרוטוקול מהווה יסוד לבחינת מהימנות הטענות נגד בית המשפט באשר לאירועים שהתרחשו בעת הדיון. בלא עיגון בפרוטוקול יקשה הדיון בערעור, שכן בית המשפט שלערעור אינו יכול להסתמך לעניין זה על תורה שבעל פה (ע"פ 5592/92 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 9658/06 פלוני נ' פלונית

(לא פורסם)). הדרך להתמודד עם פרוטוקול שאינו משקף לדעת צד את שאירע בדיון היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול. טענה בעלמא כי הפרוטוקול אינו נאמן למציאות אינה מספיקה ואין בה כדי לבסס עילת פסלות (ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 6207/03 אגמון נ' בורוכוב (לא פורסם); ע"א 2670/06 זיאדה נ' חן (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 175).

6.

אשר לטענות המערערת לפיהן בית המשפט לא אפשר לבא כוחה לטעון טיעוניו, ושינה את אופן הדיון, הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לבית המשפט. השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת ערעור פסלות (ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לכן, רשאי היה בית המשפט במקרה הנוכחי להפסיק את טיעוניו של בא-כוח המערערת משסבר כי אלו חורגים מההסדר הדיוני המוסכם, ולשנות את אופן ניהול ההליך. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה ל גבי התיק לגופו. למערערת אין זכות קנויה כי ההליך יתנהל על פי ההסדר הדיוני המוסכם. ההסכמה הדיונית אינה מחייבת את בית המשפט כאשר הוא סבור כי בנסיבות העניין, כפי שהתגלו בפניו במהלך טיעוניו של בא-כוח המערערת, ההסדר הדיוני המוסכם אינו מתאים לברור המחלוקת שבפניו. בנסיבות כאלה אין לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. בנוסף, גם טענות המערערת כנגד החלטות בית המשפט אינן עניין לערעור לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כפי שציין בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות, חוסר שביעות רצונה של המערערת מהחלטת בית המשפט לשנות את אופן ניהול ההליך ולשמוע ראיות אינו מקים עילת פסלות. כך גם קביעת מועד דיון ללא תיאום עם הצדדים. מדובר בהחלטות דיוניות שהדרך לתקיפתן היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ע"א 7186/98 מלול נ' ז'אן

(לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל , בעמ' 178-174). בנסיבות העניין לא מצאתי יסוד לטענה כי החלטות אלה מקימות עילת פסלות ומעוררות אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כנגד המערערת. מהאמור עולה כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערת. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כנגדה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן

(לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה.