ע"א 9658/06 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' סגנית הנשיא, השופטת צ' קינן ) מיום 16.11.06, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 5060/05 ותמ"ש 5061/05.

1.הצדדים להליך שבפני הם אחים. המשיבים הגישו לבית המשפט קמא תביעה כנגד המערערים לפירוק שיתוף בדירת מגורים שהיתה שייכת להוריהם המנוחים, על ידי מכירתה וחלוקת כספי המכירה בין האחים (תמ"ש 5060/05). מנגד, הגישו המערערים תביעה, בה טענו כי הם זכאים למלוא הזכויות בדירה מכוח התנהלות כספית בינם לבין אביהם המנוח, הבטחותיו בעל-פה וחובותיו כלפיהם, העולים על שווי מלוא ערך הדירה (תמ"ש 5061/05). הגם שהתיק הראשון היה בשל לשמיעת ראיות עוד לפני הגשת התביעה בתיק השני, הוחלט לדחות את שמיעת הראיות בתביעה הראשונה, על מנת שניתן יהיה לאחד את הדיון בשתי התביעות. בית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית של כל העדים, וקבע כי המערערים יתחילו בהשמעת הראיות. המערערים צרפו לתצהירם חוות דעת של מומחים, ובמקביל להגשת התצהיר הגישו בקשה להזמנת המומחים לעדות. בבית המשפט לענייני משפחה נפלה תקלה בלתי ראויה, ובבקשה הנזכרת ניתנה החלטה "כמבוקש" על ידי העוזרת המשפטית של השופטת צ' קינן , בהעדרה של השופטת. ההחלטה לא הובאה לידיעת השופטת עד לפניית ב"כ המשיבים לביטול הזימון. משנודע הדבר לשופטת, הורתה על ביטול זימון העדים משום שלא נתבקש מינוי מומחה, ומכיוון שלא ניתנה החלטה בעניין כנדרש על פי התקנות. בקשה לביטול ההחלטה נדחתה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. לקראת הדיון שהיה קבוע ליום 16.11.2006, הגישו המערערים בקשה לדחיית מועד מחמת בקשת רשות הערעור התלויה ועומדת. הבקשה נדחתה, מהטעם שיש עדים אחרים שבקשת רשות הערעור אינה נסבה על זימונם ואין מניעה להעידם. במועד הדיון, ביום 16.11.2006, ביקש בית המשפט להתחיל בשמיעת המערערים. בא כוחם של המערערים התנגד לכך, ומשעמד בית המשפט על שמיעת המערערים תחילה, ביקשו אלה מבית המשפט לפסול את עצמו. את הבקשה נימקו המערערים בהערת בית המשפט, לפיה היה מחדל מטעם בא כוחם בעניין צירוף חוות הדעת מטעם המערערים, ובהתנהגות בית המשפט בישיבת קדם משפט מנובמבר 2005, בה, לטענתם, הציע בית המשפט למשיבים להגיש בקשה לדחיית התביעה שהגישו המערערים מחמת התיישנות, וציין כי אין לו סמכות לדון בתביעתם, ככל שהיא נוגעת לפיצויי הפיטורין. בכך ראו המערערים משום נטייה של בית המשפט לטובת המשיבים, והבעת עמדה לגבי סיכוי התביעות ובקשת רשות הערעור, המצדיקות העברת ההליכים לדיון בפני שופט אחר. המשיבים התנגדו לבקשה בהעדר עילת פסלות. בית המשפט הפסיק את הדיון מספר פעמים כדי לאפשר לצדדים להתייחס לבקשות שהועלו. לאחר אחת ההפסקות פנה בית המשפט למערערים ולבא כוחם ושאל האם יש ברשותם מכשיר הקלטה.

2.בהחלטה מיום 16.11.2006 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט הבהיר כי בשום שלב לא הביע כל דעה לצד זה או אחר, לא אמר דבר על סיכויי התביעות שבפניו או של בקשת רשות הערעור, ולא העלה השגה על עצם הגשת בקשת רשות הערעור. נקבע כי בית המשפט אינו יכול להשתחרר מהרושם שמאז החלו הדיונים נעשה כל מאמץ לדחות את הדיון לגופו, ומשנדחתה הבקשה לדחיית מועד דיון קמה בקשת הפסילה, שאין בה ממש. בהמשך חזר בית המשפט והבהיר כי מדובר בבקשה שהכוונה העומדת מאחוריה אינה אלא טקטיקה לדחיית הדיונים. צוין כי אין ולא היתה בבקשת הפסילה ולו ראשית טענה בדבר חשש למשוא פנים, אלא לכל היותר הבעת חוסר שביעות רצון מעמידתו של בית המשפט על ניהול המשפט בסדר הראוי ובשקידה הראויה. על כן, נקבע כי הבקשה אינה מגלה עילת פסלות.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסלות, ומוסיפים כי לאורך ניהול המשפט גילה כלפיהם בית המשפט עוינות, שראשיתה כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה, בתיק הראשון, אז הודיע כי אין טעם בשמיעת התיק וכי יש למכור את הדירה ולחלק את כספי המכירה בין האחים. עוד טוענים המערערים כי פרוטוקול הדיון מיום 16.11.06 שונה על ידי בית המשפט, עובדה שמעידה על כך שבית המשפט אינו יכול לעשות משפט צדק. כמו כן, נטען כי בהחלטה בבקשת הפסלות נכתבו דברים שלא מופיעים בפרוטוקול ושאינם תואמים את המציאות, וזאת כדי ליצור רושם שהמניעים מאחורי הגשת הבקשה אינם אלא טקטיקה לדחיית הדיונים. נטען כי עמדה זו מצביעה על עוינותו של בית המשפט. עוד מייחסים המערערים לבית המשפט הערות מעליבות כלפיהם, וטוענים כי גם הפניה למערערים בעניין הקלטת הדיון מוכיחה חשדנות בלתי מוסברת מצד בית המשפט כלפי המערערים, ויוצרת רושם אובייקטיבי כי לבית המשפט עמדה עוינת כלפי המערערים. על כן סבורים המערערים כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק העברת הדיון לשופט אחר. המשיבים סבורים כי יש לדחות את הערעור. לטענתם, אין עילה לפסול את בית המשפט, וכל מטרת הערעור היא לגרום לעיכוב נוסף בהליכים בתיק. הראיה לכך, לטענתם, היא העובדה שבקשת הפסלות הועלתה רק לאחר שבקשות לדחיית מועד הדיון או לשינוי סדר הבאת הראיות נדחו.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, אקדים ואומר כי חלק מטענות המערערים, בעניין העוינות שגילה כלפיהם בית המשפט כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק הראשון, והערות מעליבות שהושמעו כלפיהם במהלך קדמי המשפט, עוד לפני הישיבה מיום 16.11.2006, הועלה לראשונה בערעור שבפני. אין מקום כי ערכאת הערעור תידרש לטענות אלה לראשונה, ומטעם זה יש לדחותן (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט

(תשס"ו-2006) (להלן: מרזל ), בעמ' 345, 347; ע"א 2872/02 עבדאללה נ' בנק הפועלים, סניף מעלות (לא פורסם)), מה גם שהעלאת הטענות נגועה בשיהוי ניכר, המונע העלאתן בשלב זה (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם); ע"א 10936/05 זאיד נ' ג'אעוני (לא פורסם)). המערערים השתהו בבקשת הפסלות גם בהעלאת הטענות בעניין הנחיית המערערים במסגרת ישיבת קדם המשפט מנובמבר 2005, ובעניין האמירות שייחסו לבית המשפט לעניין סיכויי התביעות ובקשת רשות הערעור. די בעובדה זו של שיהוי בהעלאת טענות הפסלות האמורות, כדי לדחות את הערעור בכל הקשור אליהן.

5.יוער, כי גם לגופו של עניין-אין בטענות האמורות כדי להקים עילת פסלות. בכל הנוגע לאמירה בעניין סיכויי התביעות ובקשת רשות הערעור-בית המשפט דחה את הטענה בעניין זה, וציין בהחלטתו כי בשום שלב לא הביע עמדה כאמור. הלכה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת הפסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בית המשפט (ראו: ע"א 344/99 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2)599; ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם-סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם); ע"א 6829/01 אבס נ' אבס (לא פורסם)). המערערים, במקרה הנוכחי, לא עמדו בנטל זה. מכל מקום, גם אם היה בית המשפט מביע הערכה לגבי סיכויי התביעות בשלב קדם המשפט, וגם אם העיר בית המשפט הערה לעניין התיישנות תביעת המערערים או כשלים אחרים בה, אין הדבר מקים, כשלעצמו, עילת פסלות. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". בית המשפט רשאי במהלך קדם המשפט להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו (ראו: ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2501/00 אבו כף נ' אבו כף (לא פורסם); ע"א 9701/01 רשות העתיקות נ' קיטל נכסים בע"מ (לא פורסם)). ההליך השיפוטי מחייב הנחות כלשהן בדבר סבירותן של טענות משפטיות. על הנחות אלה לשוב ולהיבחן במהלך הדיון המשפטי עד אשר הן הופכות למסקנות מגובשות היטב. מקצועיותו של בית המשפט היא המאפשרת לבית המשפט להעמיד את הנחותיו המקדמיות תחת הביקורת הראויה. רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" יש מקום להורות על פסילתו (ראו, ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרוייקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (לא פורסם)). כך, גם במקרה הנוכחי, יש לראות את האמירות המיוחסות לבית המשפט לעניין הקשיים בתביעת המערערים, כגון התיישנות, כהערכה לכאורה של מצב דברים משוער, לאור האמור בכתבי הטענות בלבד, ואין להבינן כגיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת. חיזוק להתרשמות זו ניתן למצוא בעובדה שבית המשפט לא דחה את התביעה מחמת התיישנות אלא הבהיר כי יידרש לכך בפסק הדין, לאחר שמיעת הראיות.

6.אשר לטענות בנוגע להערה שהשמיע בית המשפט בדיון מיום 16.11.06, לפיה היה מחדל בעניין צירוף חוות הדעת מטעם המערערים, הבירור בנושא מכשיר ההקלטה, וההערות במסגרת ההחלטה בבקשת הפסלות, לפיהן מאז החלו הדיונים נעשה כל מאמץ מצד המערערים לדחות את הדיון לגופו - הלכה היא כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. הזכות לביקורת כלפי בעל דין או פרקליטו גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. לא כל אימת ששופט מעיר לעורך דין המופיע בפניו, צריך השופט לפסול את עצמו. אין הצדקה עניינית לכך. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: מרזל , בעמ' 195, 256-255; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 637; ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפרייז (לא פורסם)). במקרה הנוכחי, רשאי היה בית המשפט להעיר לבא כוח המערערים בעניין צירוף חוות הדעת, לשאול על מכשיר הקלטה אם התעורר בו חשד לאור הצבת קופסא שנחזתה בעיניו כרשמקול בסמוך לאחד המערערים, ואף למתוח ביקורת על מה שנראה בעיניו כנסיון לעכב את הדיונים בתיק. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה לגבי התיק לגופו. גם אם יש בדברים ביקורת כלפי המערערים, אין בהם כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוני המערערים בתיק לגופם, במסגרת התביעות הנדונות בפניו. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט.

7.אשר לטענות בעניין ההבדלים בין מה שנכתב בפרוטוקול ומה שאירע בפועל, ההנחה היא כי הפרוטוקול משקף את שאירע במציאות, ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. הפרוטוקול מהווה אבן בוחן למהימנות הטענות נגד השופט באשר לאירועים שהתרחשו בעת הדיון. בלא עיגון בפרוטוקול יקשה הדיון בערעור, שכן בית המשפט שלערעור אינו יכול להסתמך לעניין זה על תורה שבעל פה (ראו, ע"פ 5592/92 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הדרך להתמודד עם פרוטוקול שאינו משקף לדעת צד את שאירע בדיון היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול, כפי שאכן עשו המערערים. משנדחתה הבקשה, וכיוון שמדובר בהחלטה דיונית, יכולים המערערים לערער עליה על פי סדרי הדין, ואולם אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ראו: מרזל , בעמ' 175; ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(3)259; ע"א 6207/03 אגמון נ' בורוכוב (לא פורסם)). טענותיהם החמורות של המערערים בדבר שינויו המכוון בדיעבד של הפרוטוקול על ידי בית המשפט לא הוכחו, ונדחו באופן מפורש על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו בבקשה לתיקון הפרוטוקול. בסיכומו של דבר, התמונה המצטיירת אינה מבססת, כאמור, עילת פסלות. בבחינת נסיבות העניין לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש, כי אופן ניהול ההליכים על ידי בית המשפט מצביע על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו: מרזל , בעמ' 115; ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים בסכום של 4,000 ₪.