ע"א 8681/03 יהודית בורנשטיין נ. שפר סטולמן

ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים (סגן הנשיא י' שמעוני) מיום 15.9.03, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 4831/03.

1.בין הצדדים, שכנים בבית משותף, מתנהלת תביעה (שהוגשה ביום 24.4.03) בבית משפט שלום בירושלים בנוגע לבנייה ושיפוצים שמבצעים המערערים. לטענת המשיבים, חורגים השיפוצים משטח הדירה הפנימי ופוגעים ברכוש המשותף ללא הסכמת הדיירים. לעומתם, המערערים טוענים, כי השיפוצים מתמקדים בדירתם ואינם פוגעים ברכוש המשותף. במסגרת הסכסוך בין הצדדים, ניהלו המשיבים הליכים לקבלת צו מניעה זמני האוסר על המערערים לבצע פעולות בניה או שיפוץ ברכוש המשותף. בקשות המשיבים התקבלו וניתנו צווים זמניים, מפי השופטת א' אפעל-גבאי ומפי הנשיא א' כהן. עקב הימשכות המחלוקת בין הצדדים, הגישו המשיבים בקשה נוספת לצו מניעה זמני בפני סגן הנשיא י' שמעוני (ביום 23.6.03). ניתן צו זמני במעמד צד אחד, מבלי שבית המשפט קבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים. המערערים, מצידם, הגישו בקשה לביטול צו המניעה הזמני. בדיון שנערך בפני סגן הנשיא שמעוני, במעמד הצדדים (27.6.03), הציעו המערערים כי סגן הנשיא יערוך ביקור במקום על מנת להיווכח בנכונות טענותיהם. בית המשפט סירב להצעה זו, מבלי שנימקהּ. כמו כן שמע בית המשפט את עדותם של המערער 2 ושל המשיבה 2. המערער 2 טען במסגרת בקשתו, כי המשיבים הם אלה שפוגעים ברכוש המשותף ואילו המשיבה 2 טענה, כי מזה 25 שנה לא ביצעה שיפוץ או בנייה. על יסוד דיון זה ותוך בחינת הבקשות הקודמות שנדונו בין הצדדים, דחה בית המשפט (ביום 3.8.03) את בקשת המערערים והשאיר את צו המניעה הזמני על כנו. בית המשפט קבע, לצורך דחיית הדיון בבקשה, כי עדותה של משיבה 2 אמינה בעוד שהגרסה שהעלה המערער 2 בעדותו נדחתה כבלתי אמינה. עם מתן החלטה זו נקבע דיון קדם משפט שיתנהל בפני סגן הנשיא (בתאריך 15.9.03).

2.המערערים לא הגישו בקשות רשות ערעור על אותן החלטות שניתפסו בעיניהם כעוינות. יום לפני מועד קדם המשפט (14.9.03) הגישו המערערים בקשה לדחיית הדיון ולהעברת התיק לשופט אחר, ולחילופין, בקשה לפסלות שופט. סגן הנשיא דחה את הבקשה לדחיית הדיון ודן בבקשה החלופית לפסלותו. בית המשפט דחה בקשה זו וקבע, כי אין כל חשש למשוא פנים, שכן כל החלטותיו בתיק, עד כה, לא מהוות משום גיבוש דעה במחלוקת גופה, אלא ניתנו לצורך דיון בבקשת סעד זמני, מבלי להידרש לכתבי הטענות של הצדדים.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בנימוקי הערעור מפרטים המערערים בהרחבה טעויות ופגמים שנפלו, לטענתם, בהחלטותיו של סגן הנשיא. לדבריהם, גישתו של בית המשפט מגלה עוינות כלפי טענותיהם ואף מגיעה לכדי גיבוש דעה סופית. אין מדובר אפוא בהחלטה מסוימת שניתן לתקנה באמצעות ערכאת ערעור אלא ברצף של החלטות שמגבשות חשש ממשי כי בית המשפט קמא גיבש דעה סופית לגבי תוצאות ההליך ואין טעם בהמשך המשפט. לטענת המערערים, אין הם יכולים לצפות לעשיית צדק בבית משפט המגלה קו עקבי של עוינות לכל הבקשות ולטענות המושמעות על ידם לאורך ההליכים השונים שננקטו במסגרת הסכסוך בין המערערים והמשיבים. קו עקבי זה, טוענים המערערים, עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, באופן שאינו מותיר ספק באשר לתוצאת ההליך. ביני לביני, הגישו המערערים (2.10.03) בקשה לעיכוב ההליכים בערעור זה בשל הליכי גישור שמנהלים הצדדים במסגרת ת.א. 4831/03. לפי בקשת המערערים, חודשו הליכי הערעור (16.11.03).

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. המערערים השתהו בהעלאת טענת הפסלות. כבר בסמוך לאחר דחיית בקשתם לביטול הסעד הזמני, יכלו המערערים להעלות את טענת הפסלות, מבלי להמתין ליום שלפני הדיון בקדם המשפט (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, וכן: ע"א 3778/94 גורפינקל נ' לין , פ"ד מט(1) 309, 314-315; ע"א 9346/02 עזבון המנוח יוסף שלום נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). גם לגופו דין הערעור להידחות. טענות המערערים מכוונות כנגד ההחלטות אותן קיבל בית המשפט בבקשות השונות שהוגשו על ידי הצדדים. עיון בהחלטות אלה אינו מראה כי דעתו של היושב בדין "ננעלה", באופן המגבש "משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 604-605). תצהירו של המערער 2 והחומר שצרפו המערערים מצביעים, כי בית משפט קמא בחן בהקפדה את הבקשות שהוגשו בפניו, את העדים שנחקרו בפניו ואת ההחלטות הקודמות שהתקבלו במסגרת ההליכים בין הצדדים. הקביעה כי גרסתו של המערער 2 אינה מהימנה, לא התייחסה לשאלה האם המערערים בצעו בניה ברכוש המשותף, אלא רק לשאלה האם המשיבים פלשו לדירת המערערים. טענותיהם לא ביססו תשתית אובייקטיבית המראה על "משחק מכור". טענות המערערים מופנות כנגד החלטות שיפוטיות ודיוניות שניתנו על ידי בית המשפט במסגרת ניהול ההליכים. כפי שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטות אלו היא על ידי הגשת בקשות רשות ערעור ולא באמצעות בקשה לפסלות שופט. הביקורת צריכה להתייחס לגופה של ההחלטה. (ע"א 1557/96 אלעני נ' טוויל (לא פורסם); ע"א 2183/96 שרון נ' בנק הפועלים בע"מ נוה מגן (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)). בענייננו, כלל לא הוגשו בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט, הגם שהמערערים טענו כי הן מוטעות או עוינות. כפי שכבר קבע בית משפט זה, גם אם עסקינן במספר החלטות ולא אך באחת, אין בכך כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב לייבוביץ (לא פורסם)).

5.אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בערעור בסך כולל של 10,000 ש"ח.