פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
ע"א
5641/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
שלמה (נוני) עבדי
נ ג ד
המשיבה:
רשות הפיתוח ע"י מנהל מקרקעי ישראל באמצעות עמידר החברה
הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ערעור על החלטת פסלות של בית
משפט השלום בחיפה בת.א. 6513/97 מיום 15.5.05 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' סוקול
בשם המערער: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ר' סוקול) מיום 15.5.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 6513/97.
1.כנגד המערער הוגשה (בשנת 1989) תביעה לבית משפט השלום בחיפה, לפינוי נכס השייך לחברת "עמידר", ולתשלום דמי שכירות בגין הנכס. במהלך הדיונים הגיעו הצדדים להסדר פשרה, לו ניתן (ביום 29.8.93) תוקף של פסק-דין. לאחר מספר שנים, ומשנוכחה המשיבה כי המערער אינו עומד בהסכם הפשרה, פנתה היא בתביעה מחודשת לבית המשפט, לאכיפת ההסכם. בתביעתה טענה, כי המערער סירב לשלם דמי שכירות ודמי הסכמה על-פי הערכת שמאי מטעם חברת "עמידר". בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה, וחייב את המערער בפינוי המושכר, תוך שדחה את בקשתו לקבלת סעד מן הצדק כנגד פינויו, ובדמי שכירות.
2.על פסק-דינו של בית משפט השלום הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי (השופטים י' יעקבי-שווילי, מ' נאמן, י' כהן). ערעורו נתקבל (ביום 24.6.03), ועניינו הוחזר לבית משפט השלום. משהוחזר הדיון לבית משפט השלום, ולאחר שכבר החל לטפל בתיק, הגיש המערער (ביום 17.4.05) בקשה לפסילת בית המשפט. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט השלום בשאלת הסעד מן הצדק בלבד, ואין מקום לדון בשנית בעניין גובה דמי השכירות, כפי שעשה בית משפט השלום. כן טען המערער, כי בית המשפט נעול על קביעותיו הקודמות מפסק דינו המקורי וחותר להחזיר על כנן את תוצאותיו. המערער תוקף גם החלטות ביניים שונות שקיבל בית המשפט, שעניינן מתן הוראות לשמאי הממשלתי. מכל אלה, כך טען המערער, יש ללמוד כי בית המשפט כבר גיבש דעתו ולא יהיה מוכן לסטות מפסק דינו הקודם.
3.בית המשפט דחה (ביום 15.5.05) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב, כי בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המערער בשני עניינים: סעד מן הצדק וקביעת השומה. החזרת עניינים אלה לבית משפט השלום אינה מהווה עילה לפסילת בית המשפט. בית המשפט הבהיר כי החלטותיו הן ענייניות על-פי שיקול דעתו, ואינן מצביעות על קביעת עמדה מראש. מקום שהמערער מבקש לתקוף החלטות אלה, הרי שהדרך לעשות זאת הנה בהליכי ערעור, אך לא באמצעות הגשת בקשת פסלות. בית המשפט הדגיש שדעתו טרם גובשה, ורק לאחר קבלת חוות דעת השמאי יתייחס לטיעוני הצדדים ויידרש להכרעה.
4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזר המערער על טענותיו, ומדגיש את טענתו בדבר חוסר סמכותו של בית משפט השלום להידרש לעניין גובה דמי השכירות, משעניין זה לא הוחזר אליו על-ידי בית המשפט המחוזי. כן חוזר הוא על טענותיו כנגד החלטות ביניים שונות שיצאו מבית המשפט.
5.לאחר עיון בחומר שלפני, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בין אם צודק המערער בעניין מיהות הנושאים שהוחזרו להכרעת בית משפט השלום, ובין אם לאו (ולעניין זה אין אני נצרך), הרי שאין הדבר מהווה עילה לפסילת בית המשפט. מדובר בפרשנותו של בית משפט השלום את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי שיש בפרשנות זו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. יתר על כן, נפסק לא אחת, כי החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואינה פוסלת את השופט, כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת (ע"א 2296/97 פזילוב נ' פזילוב (לא פורסם); ע"א 3936/99 אופק זייבק שיווק מזון נ' בנק איגוד לישראל (לא פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (לא פורסם)). חזקה על בית המשפט, ובית המשפט אף מעיד על עצמו, כי ישקול את הראיות שבפניו לגופן ולא ינעל את דעתו מפני שינוי או שיקול מחדש (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח (3) 573, 605). אשר ליתר טענותיו של המערער כנגד החלטות ביניים שונות שנתקבלו בעניינו, נפסק לא אחת, כי הדרך להתמודד עם החלטות מעין אלה היא בערכאת ערעור, על-פי סדרי הדין, ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ע"א 11970/04 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' דנן (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 3843/03 יניב נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). מכל מקום, לא מצאתי שיש בהם (לחוד או במצטבר) משום חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 7,000 ₪.
ניתן היום, כ"ח סיוון, תשס"ה (5.7.2005).
ה
נ ש י א