פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1144/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקש:
עו"ד צוריאל חזי
נ ג ד
המשיבים:
1.
עיתון ישראל בע"מ
2. גילת מרדכי
3. עוזי דיין
4. מיכל שבת
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' לבהר שרון) מיום 11.1.16
בע"א 2606-07-15
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' לבהר שרון ) מיום 11.1.16 בע"א 2606-07-15, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ר' פינצ'וק אלט ) מיום 27.5.15 בת"א 17125-07-11 . עניינה של הבקשה – תביעת לשון הרע.
רקע והליכים קודמים
ב.בשנת 2010 פורסמה בעיתון 'ישראל היום' ( המשיב 1 ), על ידי העיתונאים מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת
(משיבים 4-2) , סדרת כתבות המבקרת את התנהלותו של ארגון 'מגן דוד אדום'. בעקבות סדרת הכתבות הגיש הארגון תביעת דיבה על סך 2.5 מליון ₪ לבית משפט השלום בתל אביב וביום 4.1.12 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים לו ניתן תוקף של פסק דין, בו בין השאר נדחתה התביעה ללא צו להוצאות, כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום בענייננו.
ג.במסגרת סדרת הכתבות הנזכרת פורסמה ביום 22.1.10 כתבה שכותרתה "טקסי מד"א" , בה נמתחה ביקורת על שימוש פרטי שעשו עובדי מד"א באמבולנסים. מן הכתבה עלה כי המבקש "עיכב יציאה של נט"ן לתאונת דרכים" וכי "השתמש... באמבולנס לטיפול נמרץ ממוגן ירי כדי להוביל סלעים כבדים לגינת ביתו..." על פרסומים אלה הגיש המבקש תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 17125-07-11).
ד.ביום 27.5.15 דחה בית משפט השלום את תביעתו של המבקש. בפסק הדין נקבע כי הפרסומים עולים כדי לשון הרע, אך למשיבים עומדת הגנת אמת הפרסום שכן הצליחו להוכיח כי המעשים הנזכרים אכן התרחשו וכי ישנו עניין לציבור בפרסום.
ה.על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 2606-07-15). ביום 11.1.16 נדחה הערעור ונקבע, כי הערעור נסב על ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור תתערב בהם רק במקרים חריגים, שזה אינו נמנה עליהם. בית המשפט דחה איפוא את הערעור על – יסוד נימוקיו של בית משפט השלום לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכאן בקשת רשות הערעור.
בקשת רשות הערעור
ו.ראשית נטען, כי שגה בית המשפט כאשר קיבל את טענות המשיבים באשר לאמיתות הפרסום, זאת כיון שלא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ עליהם. שנית נטען, כי פסק דינו של בית משפט השלום נגוע במשוא פנים, שכן מתחילת הדיון קבעה השופטת את עמדתה כשהציעה למבקש למחוק את תביעתו. בנוסף נטען כי השופטת הציגה יחס חברי למשיבים וקיבלה את מרבית בקשותיהם.
דיון והכרעה
ז.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים
או מקום שנגרם עוול קשה . המקרה שלפנינו אינו נכלל במקרים חריגים אלה.
ח.כפי שנקבע בפסק הדין בבית המשפט המחוזי, טענות המבקש נסבות על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון אלה, קל וחומר בגלגול שלישי ( ראו למשל רע"א 1889/15 רג'אי אבו נאב נ' הרב יצחק רלב"ג (2015) ; רע"א 6482/14
פאעור נ' דיאב
(2014) ). בית משפט השלום בפסק דינו המנומק קבע את שקבע כעניין שבעובדה, מתוך התרשמותו מחומר הראיות אשר לפניו. איני רואה מקום להתערב בקביעתו בגלגול שלישי.
ט.באשר לטענת משוא הפנים, טענה זאת עלתה לראשונה בערעור ואך מטעם זה אין להיעתר לה (ע"א 9658/06 פלוני נ' פלונית (2006) (להלן: עניין פלוני ); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 345 (2006)).
אין להלום אותה אף לגופה. בנוגע להצעה למחיקת התביעה, כבר נפסק כי אמירות של בית המשפט בקדם המשפט בדבר סיכויי התביעה אינן מעידות כשלעצמן על משוא פנים ( עניין פלוני, בפסקה 4; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 365-364 (מהד' 12 ,תשע"ו-2015)). גם ההחלטה שלא לאפשר חקירה נגדית אינה מקימה חשש למשוא פנים. ומעל לכל אלה, העלאת טענות בדבר משוא פנים כלפי מותב שיפוטי שאינו צד למשפט ואינו יכול להתגונן, תחת העלאת טענת פסלות והתמודדות עמה על פי הדין, אין להלמה מכל וכל כשלעצמה.
י.נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור . 129
ניתנה היום, כ"ד
באדר ב התשע"ו (3.4.2016).
המשנה
לנשיאה