ע"א 3686/07 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופט ש' בוקובסקי ) מיום 19.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 7381/05.

1.

בפני בית המשפט קמא מתנהל במשך כשנתיים הליך במסגרתו ביקש היועץ המשפטי לממשלה למנות אפוטרופוס לאמן של המערערת ומשיבה 3 (להלן: החסויה ). המערערת מתנגדת למינוי אפוטרופוס. ביום 16.4.2006 החליט בית המשפט להיענות לבקשת היועץ המשפטי ולתת צו זמני לפיו תמונה עמותת "שי" אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ כאפוטרופא לגופה ורכושה של החסויה למשך תקופה של שישה חודשים. בהחלטה צוין כי בית המשפט התרשם באופן ברור ביותר מהדיונים שהתקיימו בפניו עד אותה עת, ומהחומר הרב שהונח בפניו, כי החסויה תלויה לחלוטין במערערת ואינה יכולה לעשות שום פעולה מתוך רצון חופשי. צוין, כי המערערת העבירה את החסויה מדירתה לדירת המערערת, שהיתה מוזנחת ולא מותאמת לצרכיה, ולכן נאלצה פקידת הסעד לפנות לבית המשפט על מנת להחזיר את החסויה לדירתה. כמו כן, צוין כי נותק הקשר בין החסויה לבני משפחתה, פרט למערערת. ביום 21.2.2007 התקיים דיון בבקשת המערערת להצגת שאלות הבהרה בפני המומחה שמונה על ידי בית המשפט. הוחלט לאשר הצגת השאלות, בכפוף לכך שהמערערת תפקיד בקופת בית המשפט סכום של 4,000 ₪ בתוך 48 שעות להבטחת שכר טרחתו של המומחה. המערערת הלינה על ההחלטה, ובית המשפט הבהיר, בהחלטה מיום 27.2.2007, כי משהוגשה בקשה, מוטלת עליו החובה להביא אותה לידיעת כל הצדדים ולבקש את תגובתם. נדחתה ט ענת

המערערת כי בית המשפט מונע ממנה זכות דיונית, מה גם שבמהלך הדיון נמסר כי המערערת כבר שלחה את השאלות למומחה. בית המשפט הבהיר כי ידוע לו כי מומחים רבים מבקשים שכר טרחה אם הם נדרשים להשיב לשאלות הבהרה. על כן, ראה מתפקידו להבטיח שהמומחה יקבל את שכרו. הוער כי המערערת נדרשה להפקיד את הסכום תוך 48 שעות על מנת שלא לעכב מתן התשובות, וכי אם המערערת מעוניינת בזמן נוסף, אין מניעה שהסכום יופקד תוך פרק זמן ארוך יותר של 15 יום. מכל מקום, כך נקבע, אין מניעה שהמערערת תפנה למומחה ותגיע איתו להסדר בנושא שכר הטרחה.

2.

ביום 7.3.2007 הגישה המערערת את בקשת הפסלות. בבקשה טענה המערערת כי מתחילתו של ההליך, ועוד בטרם נשמעו ראיות בתיק, נקט בית המשפט עמדה ברורה וחד משמעית כנגדה, והביע עמדה נחרצת בקשר לעניינים המרכזיים בהליך, כך שנוצר רושם כי בית המשפט גיבש דעה שלא תשתנה במהלך המשפט. לט ענת ה, גישתו השלילית של בית המשפט כלפיה באה לידי ביטוי בהחלטות שמשמעותן שלילת זכויותיה הדיוניות הבסיסיות: נטען כי הבקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה היתה בקשה פורמלית ולא היה מקום להעבירה לתגובת המשיבות. כמו כן לא היה מקום, לט ענת המערערת, להתנות משלוח שאלות ההבהרה בהפקדת כסף בקופת בית המשפט. זאת, בין היתר, כיוון שבמקרה דומה בתיק לא הותנו שאלות ההבהרה בתשלום כלשהו. נטען כי הפניית המערערת לנהל מו"מ עם המומחה באשר לשכרו עבור תשובה לשאלות ההבהרה, מתעלמת מכך שהמערערת שילמה למומחה עבור חוות הדעת, תשלום אשר כולל בחובו את הפעולות הנדרשות בשל מתן חוות הדעת, לרבות תשובות לשאלות הבהרה.

3.

בית המשפט, בהחלטה מיום 19.4.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי טענות המערערת והשגותיה על החלטות בית המשפט מקומן בבקשת רשות ערעור על ההחלטות ולא במסגרת הליך פסלות. לגופו של עניין, ולמעלה מן הצורך, חזר בית המשפט על האמור בהחלטתו מיום 27.2.2007, והוסיף כי עליו לפקח על הצגת השאלות ולבדוק את תוכנן כדי למנוע הצגת שאלות סרק, שאלות לא רלוונטיות או הצגת שאלות רבות מדי, אשר יש בהן כדי לסרבל את ההליך המשפטי ולחבל בו מבלי שהן תורמות תרומה כלשהי להכרעה במחלוקת שבין בעלי הדין. לעניין הטענה שבמקרה אחר לא הותנו שאלות ההבהרה בתשלום, נקבע כי הנסיבות היו שונות לחלוטין. באותו מקרה שלחה המערערת את השאלות למומחה טרם מתן החלטה בבקשתה, והמומחה המציא את התשובות לפני מתן החלטה של בית המשפט. מכיוון שכך לא היה מקום לחייב בהפקדת כסף להבטחת התשלום. אשר לטענה כי כבר בשלבים מוקדמים של ההליך גיבש בית המשפט את דעתו, נקבע כי אין לטענה זו כל יסוד במציאות ובעובדות והיא נדחית על הסף. נקבע כי טענה זו הועלתה בשיהוי ניכר ביותר וללא כל הסבר ומטעם זה בלבד יש לדחותה. לגופו של עניין צוין כי ההחלטה על מינוי אפוטרופוס זמני לחסויה מלמדת דווקא על כך שבית המשפט טרם גיבש דעה סופית בהליך.

4.

על ההחלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי את הטענה בעניין גיבוש דעה בשלב מוקדם של ההליך היא מבססת על החלטת בית המשפט מיום 16.4.2006. נטען כי החלטה זו ניתנה בטרם העידו עדים כלשהם בבית המשפט, בטרם נשמעו ראיות בתיק למעט חוות דעת מומחה, ובטרם נחקר המומחה על חוות דעתו. ההחלטה כוללת, לט ענת המערערת, קביעות חד משמעיות המעידות על גיבוש דעה מצד בית המשפט. צוין כי המערערת סברה וקיוותה כי למרות זאת תינתן לה אפשרות לשנות את דעתו של בית המשפט במהלך המשפט, ואולם תקווה זו נתבדתה. פעולותיו והחלטותיו של בית המשפט הבהירו כי אין סיכוי שהדעה שגיבש בית המשפט בתחילת ההליך תשתנה במהלכו. כדוגמא מציינת המערערת כי בית המשפט התערב בחקירתה של עדה, ועיכב מתן החלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול במשך ששה חודשים. אשר למועד הגשת הבקשה, נטען כי זו הוגשה בעקבות ההחלטה מיום 27.2.2007. נטען כי בהחלטה זו שינה בית המשפט, ביוזמתו, את החלטתו מיום 21.2.2007, כאשר נראה כי בכך ניסה לתקן החלטה קודמת שניתנה בניגוד לסדר הדין. לט ענת

המערערת, החלטה זו והנסיבות בהן ניתנה יוצרות את הרושם שבית המשפט פועל כדי לשמוט את הקרקע מתחת לט ענת המערערת בהודעתה לבית המשפט, לפיה יש בהחלטה מיום 21.2.2007 משום שלילת זכותה של המערערת למשלוח שאלות הבהרה. הובהר כי ההתייחסות לאירועים והחלטות קודמים בבקשת הפסלות ובערעור באה כדי להראות שהאירוע בעקבותיו הוגשה הבקשה אינו אירוע מבודד ותלוש מניהול התיק על ידי בית המשפט. בנסיבות אלו, סבורה המערערת, כי בית המשפט גיבש דעתו כנגדה עם תחילת ההליך, וכי החלטות בית המשפט מיום 21.2.2007 ומיום 27.2.2007 מבססות את חששה כי בית המשפט החליט מה תהא תוצאת ההליך. משיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, טוען כי יש לדחות את הערעור.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ככל שהמערערת מבססת את בקשת הפסלות על הטענה כי ההחלטה מיום 16.4.2006 מעידה כי בית המשפט גיבש דעתו כנגדה כבר בתחילת ההליך, הרי שבהקשר זה הוגשה הבקשה בשיהוי. הלכה היא כי ט ענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). גם לגופו של עניין, אין בהחלטה מיום 16.4.2006 כדי להקים עילת פסלות. לא אחת נפסק כי אין בעצם העובדה כי על בית המשפט מוטל להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ע"א 1576/06 עזבון המנוח סלמן כהן ז"ל נ' זון אי רזידנטשל בע"מ (לא פורסם); ע"א 7349/06 בן שטרית נ' פריאל (קלפון) (לא פורסם)). זאת ועוד, ההליך השיפוטי מחייב הנחות כלשהן בדבר סבירותן של טענות משפטיות. על הנחות אלה לשוב ולהיבחן במהלך הדיון המשפטי עד אשר הן הופכות למסקנות מגובשות היטב. מקצועיותו של בית המשפט היא המאפשרת לבית המשפט להעמיד את הנחותיו המקדמיות תחת הביקורת הראויה. רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" יש מקום להורות על פסילתו (ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרוייקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (לא פורסם); ע"א 9658/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)).

6.

במקרה הנוכחי, הביע בית המשפט בראשית ההליך, במסגרת החלטה בדבר מינוי אפוטרופוס זמני לחסויה, התרשמותו כי החסויה תלויה לחלוטין במערערת ואינה יכולה לעשות שום פעולה מתוך רצון חופשי. כמו כן ציין בית המשפט כי החסויה הועברה לדירה שאינה מותאמת לצרכיה ונותקה מבני משפחתה האחרים. כפי שציינה המערערת מדובר בקביעות בשלב מוקדם של ההליך, בטרם העידו עדים כלשהם ונשמעו ראיות. הקביעות בהחלטה נכונות לאותה עת, על פי התרשמותו של בית המשפט מהחומר שהובא בפניו עד לאותו שלב, והן נקבעו לצורך הכרעה בסוגיית מינויו של אפוטרופוס זמני לחסויה לצורך ההליך. אין הכרח שקביעות אלה יוותרו על כנן גם בסופו של ההליך. זמניות המינוי והצורך לחדשו מפעם לפעם היא הנותנת כי דעתו של בית המשפט נותרה פתוחה והוא יכול לבחון ולשנות אותה עם הזמן בהתאם לראיות שיובאו בפניו, כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הדיון בתובענה לגופה הוא בבחינת "משחק מכור", וכי דעתו של בית המשפט "ננעלה" כך שגורל התביעה נחרץ.

7.

ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). לא מצאתי יסוד לט ענת המערערת כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות שכר טרחת עורך-דין משיב 2 בסכום של 5,000 ₪.