ע"א 10619/02 אילן בן עמי נ. עו"ד מיכאל קידר

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ו' זיילר) מיום 8.12.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פש"ר 152/97.

1.בפני בית המשפט המחוזי מתנהל מזה כשש שנים תיק פירוק של חברת יורם בן עמי בניה ופיתוח (1990) בע"מ (להלן: החברה), שהמערער הוא מנהלה והמשיב 1 מונה כמפרקה על ידי בית המשפט. במסגרת הליכים אלה, הגיש המערער לבית המשפט ביום 19.9.02 בקשה לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, בה ביקש מבית המשפט לחקור בדבר התנהגות המפרק, לקבוע כי המפרק חב בגין נכסי החברה שגרם לאובדנם, ולחייב את המפרק לפצות את החברה בסכום של 20 מיליון ש"ח. הבקשה נקבעה לדיון ביום 24.10.02. לטענת ב"כ המערער, בפתח הדיון ועוד לפני שנשמעה עמדת המפרק, הביע בית המשפט את דעתו כי סכום התביעה מופרך וכי לדעתו תביעה זו אינה אלא ניצול לרעה של הליכי משפט על מנת להטיל מורא במפרק. בית המשפט אף פנה למפרק ואמר לו כי יגן עליו מפני תביעה זו, וציין כי בכוונתו להטיל על המערער הוצאות בהיקף התואם את סכום הנזק שצוין בתביעה, אם ימצא שהתביעה שהגיש המערער נועדה להטיל מורא במפרק. לאחר דברים אלה שנאמרו אגב הבעת כעס עצום - לטענת ב"כ המערער - פנה בית המשפט אליו והביע את דעתו כי עורך דין אינו חייב לקבל לטיפולו כל תיק ששולחו מבקש ממנו לטפל בו והציע לו לשקול לא לטפל בתביעה נגד המפרק. בתום הדיון הביא ב"כ המערער את הדברים הנטענים לידיעת המערער, שהמתין במסדרונות בית המשפט, והבהיר לו כי בנסיבות אלו יהא צורך לדון בהמשך ייצוג המערער בתיק הפירוק.

2.בישיבה מיום 4.11.02, הורה בית המשפט על קביעת כל תיקי המערער לדיון ליום 8.12.02. ביום 12.11.02 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת המערער לקבוע כי בנק הפועלים, הטוען לנשייה מובטחת על יסוד שעבוד שוטף שעשתה לטובתו החברה, ויתר על זכויותיו לפי השעבוד. בהחלטתו דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לעובדה שהבנק זנח את זכויותיו, וחייב את המערער בתשלום הוצאות בסך של 20,000 ש"ח לבנק, למפרק ולאפוטרופוס הכללי, כל אחד.

3.ביום 3.12.02 הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסל עצמו מלדון בתיק. בבקשתו פרט המערער את גרסתו באשר לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט בדיון מיום 24.10.02, וטען כי יש בדברים שנאמרו כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. כן טען המערער, כי מהחלטתו של בית המשפט מיום 12.11.02 עולה חשש ממשי כי בית המשפט גיבש דעה מוצקה נגד המערער באופן שנבצר ממנו לדון באופן אובייקטיבי בעניינו. המערער טען כי הטלת הוצאות בסכום כולל של 70,000 ש"ח, מבלי שהיה נימוק ענייני לכך, ואשר מתוכו נפסקו למפרק הוצאות בסכום של 20,000 ש"ח, וזאת למרות שהמפרק לא הגיש סיכומים ולא נקט בכל פעולה המצדיקה פסיקת הוצאות לטובתו, וכאשר בכל תיק הפירוק לא פסק בית המשפט הוצאות בסכום כזה, מעידה על דעה קדומה נגדו. המערער הוסיף כי קביעתו של בית המשפט בהחלטה כי טענת הבנק, לפיה הסיכוי לשיתוף פעולה מצד המערער הוא קטן מאוד, רחוקה מלהיות תלויה על בלימה - קביעה שאין לה יסוד בתיק הפירוק או בעובדות ששימשו בסיס להחלטה - מצביעה על כך שבית המשפט גיבש דעה כלפי המבקש, וכי מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שבית המשפט בהחלטתו ייחס למערער טיעון על יסוד עובדות שליליות, על אף שהמערער התבסס על עובדות המצויות בתיק הפירוק.

4.במקביל לבקשת הפסילה הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 24.10.02, כך שיכלול את הדברים שלטענת המערער נאמרו על ידי בית המשפט. בית המשפט, בהחלטתו מיום 3.12.02, דחה את הבקשה מבלי לבקש את תגובת המשיבים לבקשה, בקובעו שהמעמד זכור לו היטב ובנסיבות אלו, אין צורך בתגובת המשיבים. בית המשפט קבע כי פרוטוקול הדיון מיום 24.10.02 וההחלטה שניתנה ביום זה, נמסרו לצדדים בזמן אמת ואף הוקראו להם, כי הם משקפים את אשר נאמר בדיון, וכי חרף הזמן הרב שחלף מאז, לא נשמעה טענה שהפרוטוקול אינו מבטא במדויק את אשר נאמר באותה ישיבה. בית המשפט אישר כי במהלך הדיון הפנה את תשומת לב ב"כ המערער לכך שאם אין בסיס לתביעה שהוגשה נגד המפרק או לסכום היוצא דופן, כי אז המשמעות היחידה של התביעה היא הטלת מורא על המפרק עד כדי שיבוש הליכי בית המשפט, ובנסיבות אלו ראוי שתיעשה בדיקה מקצועית מוקדמת בטרם יוחל בהליכים כאלו. בית המשפט ציין כי הדברים שנאמרו הם בבחינת מובן מאליו, שהרי אם יתברר שהטלת המורא היא הגורם לתופעה האמורה, שומה על בית המשפט לדכא תופעות כאלו. בית המשפט הוסיף כי במהלך אותם דברים אמר למפרק כי אם יתברר כי אכן מדובר לכאורה במגמה להרתיע אותו ממילוי תפקידו, ואם בסמכותו לעשות כן, הוא יגן עליו מפני תביעה כזו, שהיקפה הכספי העצום בולט. בית המשפט ציין כי ברור שבעצם המילה "להגן" מקופלת הקביעה שהמדובר הוא במי שלגביו נוצרו נסיבות המזכות אותו בהגנה. בית המשפט דחה את הטענה כי הדברים נאמרו תוך הבעת כעס עצום ויוצא דופן, אך אישר כי הדברים אכן נאמרו בחומרה הראויה להם.

5.בפתח הדיון מיום 8.12.02 העלה ב"כ המערער טענות נוספות שבגינן על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. ב"כ המערער טען כי העובדה שבית המשפט נתן החלטתו בבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מבלי שביקש את תגובת המשיבים אשר נכחו בדיון, מחזקת את דעתו כי קיימת עילה לפסילת בית המשפט. כן טען ב"כ המערער, כי האמור בהחלטת בית המשפט מצביע על כך שאכן נאמרו דברים מחוץ לפרוטוקול, אם כי בית המשפט עידן מעט את הדברים שנאמרו. עוד נטען, כי בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לטענה בדבר פנייתו לב"כ המערער לשקול שלא לנהל את התביעה נגד המפרק, אמירה שהיא בעלת משמעות עצומה ואשר הטילה עליו מורא. לבסוף טען ב"כ המערער, כי הודעתו של בית המשפט בפתח הדיון כי בכוונתו לשמוע ראיות בתיקים היום, וזאת כאשר המערער ובא כוחו סברו כי הדיון נקבע לשם קביעת סדרי הדיון בתיקים ולא לשמיעת ראיות, פוגעת בזכויותיו של המערער. המשיבים התנגדו לבקשת הפסילה וטענו כי כל מטרתה הוא לעכב את הבירור הענייני בתיק וכי העובדה שהחלטותיו של בית המשפט אינן לרוחו של המערער אינה מצביעה על משוא פנים.

6.בית המשפט, בהחלטתו מיום 8.12.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי אין בכוונתו להתייחס לטענות המערער הנוגעות להחלטות שיפוטיות שניתנו על ידו, וכי הדרך לתיקון ההחלטות היא בדרך הערעור. אשר לטענות המערער בעניין הדברים שהשמיע בית המשפט בנוגע לתביעה שהוגשה נגד המפרק, קבע בית המשפט, כי הוא סבור שחובתו של בית המשפט להגן על מפרקים הפועלים מטעמו בהליכי פירוק, כל אימת שמתעורר חשש שצד מעוניין מבקש להטיל עליהם מורא. בית המשפט ציין כי נוכח העובדה שהתביעה שהוגשה על ידי המערער היא בהיקף עצום, הפנה את תשומת לב ב"כ המערער כי ראוי שתביעה החורגת כל כך מהנוף המוכר בבית המשפט, כשהיא מוגשת נגד הממלא תפקיד מטעם בית המשפט, תעבור מסננת מקצועית לבל ייפול בה רבב של הטלת מורא. בית המשפט קבע כי לא אמר שיטיל על המערער הוצאות בכל מקרה, אלא אמר כי אם יתברר שמדובר בהטלת מורא על ממלא תפקיד מטעם בית המשפט, הוא לא יהסס להטיל הוצאות כנגזר מהיקף התביעה. בית המשפט ציין כי אינו מבין מדוע הדברים הטילו מורך בלבו של ב"כ המערער, שכן אם יתברר שאין מדובר בהטלת מורא, הרי אין מקום למורך. אשר להחלטתו לקיים את הדיון בתיקים, ציין בית המשפט כי הדיון נקבע זה מכבר, כאשר היה ידוע לצדדים אודות מה הוא יתקיים, ולפיכך הם היו צריכים להיות ערוכים ומוכנים לקראת הדיון. כן קבע בית המשפט, כי החלטתו בבקשה לתיקון פרוטוקול ניתנה מבלי לבקש את תגובת המשיבים, הואיל והוא סבור כי בנסיבות העניין, וכשמדובר בתיקון פרוטוקול שהחובה לעריכתו מוטלת על בית המשפט, בית המשפט אינו חייב לשמוע בכל מקרה את הצדדים האחרים, ומכל מקום, זה עניין לערעור לא לפסילה. לבסוף ציין בית המשפט, כי אין ולא היתה בלבו דעה קדומה כלפי מי מן הצדדים, ומובן שהמשפט ינוהל כמקובל ואיש מן הצדדים אינו צריך לחשוש בעניין זה. בית המשפט אף דחה את בקשת המערער להורות על הפסקת הדיון, בקובעו כי במאזן שבין האפשרות שיוגש ערעור ויתקבל לבין האפשרות שימשיך לדון בתיק - הוא סבור שלא ייגרם נזק בכל הנסיבות האופפות את התיק, אם מועד הדיון שנקבע להיום ינוצל כראוי.

7.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומדגיש כי העובדה שדבריו של בית המשפט בדיון מיום 24.10.02 נאמרו מבלי שהיתה מונחת בפני בית המשפט תגובת המפרק לבקשה, מעידה על קיומה של דעה מוקדמת על ההליך ועל הטלת דופי במערער ובבא כוחו. המערער מוסיף וטוען, כי לאחר מתן החלטתו של בית המשפט בבקשת הפסילה, החליט בית המשפט לקיים דיון בו יישמעו ראיות במספר בקשות שהגיש המפרק שסכומן הכספי הסתכם בעשרות מיליוני שקלים, סיים את שמיעת הראיות בו ביום, והורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. על אף שטען ב"כ המערער בפני בית המשפט כי הוא ומרשו אינם ערוכים כלל להבאת ראיות מטעמם, סרב בית המשפט לשנות מהחלטתו לפיה שמיעת הראיות בתיקים תתחיל ותסתיים ביום הדיון. לטענת המערער, החלטה זו מחזקת את תחושתו כי מתקיימות נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט אף סרב לבקשת ב"כ המערער לשחררו מן הייצוג, וכתוצאה מכך התדרדר הדיון בבית המשפט לאירוע חמור ויוצא דופן בו המערער עצמו אמר דברים חמורים לבית המשפט, ואשר כונו על ידי בית המשפט "דברי שיקוצים" והוסיפו לקיומן של נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. המפרק מתנגד לערעור וטוען כי בקשת הפסילה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכל מטרתה הוא למנוע בירור ענייני של התיק, המתנהל מספר שנים בבית המשפט.

8.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בראש וראשונה אציין, כי העלאת טענות המערער הנוגעות לדברים שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט בדיון מיום 24.10.02, נגועה בשיהוי, ומטעם זה בלבד יש לדחותן. הלכה היא כי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וראו, למשל: ע"א 7158/97 בטון נ' רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם); ע"א 9455/01 אלמוגי נ' הרן (לא פורסם)). במקרה זה, היה על המערער להעלות את טענותיו בעניין זה מיד לאחר הדיון מיום 24.10.02, או בישיבה מיום 4.11.02, ולא להמתין כחודש וחצי. יתר על כן, אף לגופם של דברים לא מצאתי בדבריו של בית המשפט בדיון מיום 24.10.02 כדי להצביע על קיומה של דעה מוקדמת מצד בית המשפט. ראשית, יצוין כי בית המשפט הכחיש את ההתבטאויות בנוסח ובאופן המיוחסים לו על ידי המערער. הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסילה, באשר לעובדות שבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ראו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל , פד"י נג(2) 599). המערער, במקרה דנן, לא עמד בנטל זה.

אכן, בית המשפט אישר כי הפנה את תשומת לב ב"כ המערער לכך כי ראוי שתביעה בסכום החורג כל כך מהנוף המוכר בבית המשפט, כשהיא מוגשת נגד ממלא תפקיד מטעם בית המשפט, תעבור מסננת מקצועית לבל ייפול בה רבב של הטלת מורא, וכי אם יתברר כי מדובר בהטלת מורא על המפרק, הוא לא יהסס להטיל הוצאות כנגזר מהיקף התביעה. כן אישר בית המשפט, כי אמר למפרק כי אם יתברר כי התביעה נועדה להרתיע אותו ממילוי תפקידו, בית המשפט יגן עליו, ככל שבסמכותו לעשות כן. אלא שדברים אלה הינם דברים שאין בהם כדי להעיד על נקיטת עמדה מצד בית המשפט או להביע על דעה קדומה מצדו כלפי המערער או בא כוחו. בית המשפט לא קבע כי מדובר בתביעה שנועדה להטיל מורא במפרק, אלא כל שקבע הוא כי יש לנקוט משנה זהירות בהגשת תביעה מסוג זה, ובפרט נוכח סכומה הגבוה של התביעה שהוגשה על ידי המערער. כך גם לא קבע בית המשפט כי על המערער יוטלו הוצאות בסכום גבוה בכל מקרה, אלא רק במידה ויתברר כי מדובר בהטלת מורא על המפרק. דבריו של בית המשפט נאמרו בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות ואין בהם כדי להעיד על כי בית המשפט גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה שהגיש המערער, באופן שדעתו ננעלה, וכי אין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו ("המשחק מכור").

9.טענות המערער, ככל שהן נוגעות להחלטתו של בית המשפט מיום 12.11.02, להחלטתו בבקשה לתיקון פרוטוקול ולהחלטתו להורות על קיום הדיון ושמיעת ראיות ביום 8.12.02, דינן להידחות מהטעם שטענות אלה מכוונות כנגד החלטות שיפוטיות ודיוניות שנתקבלו על ידי בית המשפט, ואשר המקום להעלותן הוא במסגרת הליך של ערעור על ההחלטות ולא בהליך פסלות. לא אחת נפסק, כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שניתנו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור – על-פי סדרי הדין. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו, למשל: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט (לא פורסם)). עיינתי בהחלטותיו של בית המשפט נשוא הערעור, ומבלי להביע עמדה באשר לצדקתן ונכונותן, הרי שלא מצאתי כי עולה מהן דעה קדומה כלשהי מצדו של בית המשפט כלפי המערער או כי יש בהן להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיו. כך גם לא מצאתי בנסיבות המקרה הצטברות של נתונים, המצביעה כשלעצמה על משוא פנים.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב 1 בסכום כולל של 10,000 ש"ח.