ע"א 10064/08 יגאל גיל נ. נעמי גל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (השופטת מ' נד"ב), מיום 18.11.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"א 6136-08-07.

1.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד המשיבים בגין הוצאת לשון הרע, תביעה במסגרתה הוא מייצג את עצמו. התביעה הועברה לבירור לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. במסגרת התביעה הגיש חמש בקשות לפסילת המותב מלדון בעניינו. בית המשפט דחה בהחלטותיו הקודמות את בקשות המערער, וקבע, בין היתר, כי לא הביע דעה קדומה וכי הוא דן בעניין באופן אובייקטיבי מתוך מטרה לקדם את הדיון. ביסוד בקשת הפסלות החמישית, נשוא ערעור זה, עומדות שתי החלטות, האחת הדוחה בקשה לקיים "משפט זוטא" בעניין התנהלות המותבים השונים בתיק (בית המשפט העליון דחה בקשת רשות לערער על החלטה זו, ברע"א 8166/08), והשניה, החלטה בבקשה להבהרת מעמדה של חוות דעתו של מומחה שהוגשה בקשר למינוי אפוטרופוס למערער ולמתן הוראות.

2.

בית המשפט קבע בהחלטתו כי מרבית עילות הפסלות שמנה המערער הוכרעו במסגרת שתי החלטות קודמות שנתן, ולכן לא מצא מקום לדון בהן פעם נוספת או לשנות מקביעותיו שם. בית המשפט הוסיף כי דרך המלך לערער על ההחלטות שביסוד הבקשה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, כפי שאכן עשה המערער בנוגע להחלטה שלא לקיים משפט זוטא, אשר אושרה בבית המשפט העליון. בית המשפט הוסיף כי טענות המערער בדבר התנהלותם הפלילית של המותבים בעניינו אין לה כל בסיס, אלא בתחושה סובייקטיבית של המערער. מכל מקום, כך קבע, אין להן מקום בדיון בתביעה שעילתה עוולה על פי חוק איסור לשון הרע. עוד קבע בית המשפט כי החלטתו בנוגע לחוות דעת המומחה ניתנה נוכח בקשתו של המערער להבהיר את מעמדה של חוות הדעת, וכי טענותיו של המערער בדבר קיומן של מטרות אחרות להמצאתה לתיק, דינן להידחות. בית המשפט קבע גם כי החלטתו להעביר עותק מבקשות הפסילה שהגיש המערער למנהל בתי המשפט, לאור לשונה הבוטה והמשתלחת של המערער במותבים שדנו בעניינו, אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער. בית המשפט קבע כי לא הביע דעתו בעניין התיק ואף לא ביחס למערער עצמו, וכל שעשה נועד לנהל ולקדם את שמיעת תביעתו.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

בערעורו, מעלה המערער טענות מטענות שונות המטילות ספק ביושרם של המותבים שדנו בעניינו, לרבות המותב הנוכחי. לדבריו, חזקת תקינות מלאכת השיפוט הופרכה בתיק זה. המערער משער כי פעולות המותבים נועדו לגרום לו לסגת מתביעתו. ביחס למותב הנוכחי משיג המערער על אופן ניהול הדיון על ידו ועל החלטות שנתן, לרבות הצעת בית המשפט לצדדים להסכים לוותר על תצהירי עדויות ראשיות. המערער משיג גם על נימוק בית המשפט לדחיית בקשתו לערוך למשפט זוטא ומעלה טענות באשר להתייחסות בית המשפט לחוות הדעת שהוגשה בעניינו.

4.

לאחר שקראתי את הערעור על נספחיו וכן את החלטת בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה אעיר כי חלק גדול מטענותיו של המערער אינן ראויות כלל להישמע, מפאת הלשון הגסה והבוטה בה נוקט המערער כלפי המותבים שדנו בתביעתו עד הנה. סגנון בוטה והשתלחות ללא בסיס במותבים אלה, העושים מלאכתם נאמנה, ובהחלטות שניתנו בתיק, אינה מאפשרת לקיים בדיקה עניינית ורצינית של הטענות (ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני 11.6.2207); ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 27.3.2007)), לרבות בנוגע לקרבה בין המותבים השונים למשיבים ובאי כוחם, למתן שוחד ולהתנהגות עבריינית של המותבים, טענות חמורות ללא בסיס, הנדחות באחת בהעדר כל ראיה להוכחתן. יובהר כי בקשה לפסילת שופט מחייבת רצינות בטרם יוטל צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות, וברי, כי חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש לטענת פסלות (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט , 84-85 (2006)).

5.

יתרה מכך, יישום הדין על המקרה דנן מוביל למסקנה כי ראשית יש לדחות את הערעור ככל שמתייחס למותב קודם שדן בתיק, אשר אינו המותב הנוכחי הדן בתביעת המערער, ולפיכך, הטענות נגדו אינן רלוונטיות עוד. אוסיף כי טענותיו של המערער כנגד יושרתם של המותבים שדנו בעניינו, אינן מגלות עילה על פניהן. אשר למותב הנוכחי, התעמקות בערעור מובילה למסקנה כי טענות המערער אינן אלא כנגד שתי החלטות דיוניות של בית המשפט הנוגעות לדחיית הבקשה לעריכת משפט זוטא למותבים שדנו בתביעה (הליך שלא קיים), ולהנחיה בדבר חוות הדעת שהוגשה בעניינו של המערער, שניתנה לאור בקשת המערער. בין תוכן החלטות אלו לבין המסקנות אותן מייחס המערער לבית המשפט לגבי אופן ההתייחסות כלפיו, רב המרחק. הכרעות דיוניות אלה אינן מעידות, כשלעצמן, על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כפי שסבור המערער (י' מרזל, בעמוד 174); השגות המערער בדבר ניהול הדיון, החלטות בית המשפט וקצב התקדמות ההליך מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות שכן גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002)).

6.

זאת ועוד, חרף חששותיו של המערער, עיון בהחלטות נשוא הערעור, מוביל למסקנה כי אין בתוכנן משום הבעת דעה קדומה כלשהי מצדו של המותב הנוכחי כלפי המערער או כי יש בהן להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיו. יתכן כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט, בייחוד לאור אופייה של התביעה, יוצרים אצל המערער את התחושה כי המותב אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, אין מדובר אלא בתחושתו הסובייקטיבית (הקשה) של המערער וככזו, אין בה כדי להקים עילת פסלות (השווה: ע"א 4227/07 חיים ליבוביץ נ' שבתאי מיכאל (לא פורסם, 31.10.2007)). בשולי הדברים אעיר כי טוב ייעשה המערער אם יאפשר לבית המשפט להתקדם ולברר את התביעה גופה באופן מהיר ויעיל, גם בהתחשב במשך הזמן שעבר מאז הגשתה.

לאור כל האמור דין הערעור להידחות.

משלא התבקשה תשובת המשיבים אין צו להוצאות.