ע"א 1484/08 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט א' בן ארי ) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 1112/07.

1.

במסגרת הליך גירושין המתנהל בין הצדדים, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בתביעות שונות שהגישו הצדדים ובכלל זה תביעת מזונות ומשמורת הילדים. לאחר שנתקיימו דיונים וניתנו מספר החלטות על ידי בית המשפט, בין היתר בעניין מינוי מומחית לצורך ביצוע בדיקות דיאגנוסטיות לצדדים, הגישה המערערת בקשה לפסלות שופט. בבקשה, טענה המערערת כי שורת החלטות, ובין היתר החלטתו להפקיע את החסיון על כתובתה של המערערת והטלת הוצאות לחובתה במסגרת החלטותיו, שיצאה מתחת ידו של בית המשפט יצרה אצלה תחושה סובייקטיבית קשה של משוא פנים. עוד טענה המערערת כי בית המשפט גילה עויינות כלפי באי כוחה ואף קיים שיחות טלפוניות עם עדים. לטענתה, משהביעה כוונתה לבקש מבית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין, הובהר על ידו שבמידה ותוגש בקשה מעין זו, יוטלו עליה הוצאות לדוגמה. תגובתו זו של בית המשפט, כך נטען, מלמדת כי דעתו של בית המשפט "נעולה". המשיב התנגד לבקשת המערערת.

2.

בהחלטה מיום 4.2.08, דחה בית המשפט את בקשת המערערת בקובעו כי אין דעתו מוטה כנגד המערערת, וכי כל הכרעותיו תינתנה על פי הדין, על פי חומר הראיות וללא כל משוא פנים. בית המשפט הוסיף כי חלק מן האמירות המנויות בבקשה אין בהן ולא כלום וכי קשה להבין מהיכן נלקח המידע שהביא לכתיבתן.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי זכותו של צד להביע רצון לפנות לבית המשפט בבקשת פסלות, ולבית המשפט נתונה הסמכות ליתן החלטתו לגופה של הבקשה. ואולם, נטען, הדין אינו מקנה לבית המשפט סמכות להטיל מורא על צד לדיון מלעשות שימוש בזכויות המגיעות לו על פי דין. לטענתה, קביעתו של בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות לפיה חלק מהאמירות המנויות בה אין בהן כלום וקשה להבין מאין נלקח המידע שהביא לכתיבתן, אינו מדוייק. כפי שנטען, בהחלטה מיום 3.6.07 קבע בת המשפט כי משהודיע העד כי לא יוכל להשתתף בדיון, שוחח עימו טלפונית והוא הבהיר כי אין צורך להמשיך ולהסתיר את מקום מגוריה של המערערת. לפיכך, טוענת המערערת, כי בית המשפט אישר בהחלטתו זו כי קיים שיחה טלפונית עם עד שאינו צד לדיון.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם, 13.1.1998); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם, 10.3.2004)). אין ספק כי המערערת השתהתה בהעלאת טענת הפסלות. אמנם, טוענת היא, נוצרה אצלה תחושה סובייקטיבית של משוא פנים בשלב מוקדם יותר אך היא הביעה כוונתה לבקש מבית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין, בשלב מאוחר (כשנה לאחר שהוגשו התביעות לבית המשפט לענייני משפחה) ולאחר שבית המשפט נתן החלטות בבקשות שהוגשו ואף נתקיימו לפניו דיונים. לפיכך, נראה כי בקשתה לפסול את השופט לאחר פרק זמן ממושך בו נוהלו דיונים בפניו, הוגשה בשיהוי ניכר.

5.

טענת המערערת כי בית המשפט גילה עויינות כלפי באי כוחה באופן המקים חשש למשוא פנים, לא הוכחה. בהקשר זה יודגש כי היעדר ביסוס ותיעוד בפרוטוקול של טענות הטוען לפסילה ביחס לדברים שהושמעו, לטענתו, במהלך הדיון, עלול לפעול לרעתו, במובן זה שבקשתו, ובמיוחד ערעורו, יהיו חסרי תשתית עובדתית מספקת (ע"א 11702/05 ארביב נ' לוצינגר (לא פורסם, 26.7.2006)). לכן, ככל שהמערערת מבססת את בקשתה על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, ומשבחרה המערערת שלא לצרף את פרוטוקול הדיון מיום 15.1.08 ואף לא הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקול, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה אך על טענות המערערת ובאי-כוחה. בכך אין די כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007)). מה גם שחלק ניכר מהטענות העובדתיות שהעלתה המערערת נדחות ומוכחשות מכל וכל על ידי השופט. הלכה היא כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית-המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית-המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש , פ"ד מו(2) 133(1992)) . הזכות לביקורת כלפי בעל דין או פרקליטו גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: יגאל מרזל

דיני פסלות שופט , 195, 255-256 (2006); ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 637; ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפרייזס בע"מ (לא פורסם, 26.2.2004)). אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים

(ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). במקרה דנן, גם אם אניח כי כבוד השופט העיר לבאי כוח המערערת ואם אכן נאמרו דברים שלא היה להם מקום, אין בכך כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוני הצדדים בשלביו הבאים של התיק, לגופם. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית-המשפט.

6.

בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור הבהרת בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות כי השתלשלות העניינים בהליך ואופן ניהולו אינם מעידים על משוא פנים, לא שוכנעתי כי מבטאים הדברים שנכתבו בהחלטה גיבוש עמדה מוגמרת ומגובשת כנגד המערערת או באי כוחה, כנטען על ידה. משכך לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט.

7.

ככל ש בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונה של המערערת מהחלטות השופט ומניהול ההליכים על ידו, הרי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל ,

בעמ' 174-178)).

לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל , בעמ' 175). לא מצאתי יסוד לטענת המערערת, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט במקרה דנן מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערערת.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.