ע"א 5827/09 דוד סטולר נ. נציגות הבית המשותף

ערעור על החלטת המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין בתל-אביב (גב' מ' אריאלי , להלן: המפקחת ), מיום 2.7.2009 (ב"ב 51/09 בת' 463/08), שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המערער.

1.

בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים בפני המפקחת. פסק דין קודם שנתנה המפקחת עסק בחנייה המשותפת של הבית ובנגרר של המערער. המערער הגיש תביעה נוספת למפקחת בה טען להפלייתו לרעה ביחס לשכניו ודרש, בין היתר, לקבל מפתח למקלט הבית המשותף. בקשתו לפסילת המפקחת הוגשה לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 16.6.2009. המערער טען כי במהלך הדיון הפגינה המפקחת עוינות מופגנת ורציפה כלפיו, הורתה לו ולאשתו לצאת מהאולם ללא סיבה, צעקה עליו ועל בא כוחו ולא איפשרה לבא כוחו לנהל חקירה נגדית סבירה לעד המשיבה, בין היתר, על ידי הגשת סקיצה של החניה שנועדה להוכיח הפליית המערער בדרישה שיפנה את הנגרר שלו מהרחבה של הבניין מול מתן היתר לאחרים להחנות את רכבם הדו גלגלי. לטענתו, החקירה לוותה בהפרעות חוזרות מצד בא כח המשיבה. המערער טען כי המפקחת הביעה דעתה על התביעה בקובעה כי לא יקבל מפתח למקלט, אך האמירה לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול וכי התבטאה נגד בא כוחו עד כי נאלץ להפסיק את החקירה הנגדית.

2.

המפקחת דחתה את הבקשה. בהחלטתה הדגישה כי למרות שדנה בעבר בתביעות שהתבררו בין הצדדים, אין לה דעה קודמת בעניין וכי המערער אף זכה בשתי תביעות שהגיש. המפקחת חזרה על ההחלטה שנתנה במהלך דיון ההוכחות בה כתבה כי אין לה גישה עוינת ואף לא דעה קדומה ביחס למי מהצדדים. המפקחת ציינה שם כי ביקשה מאשת המערער לצאת מהאולם כאשר המערער ונציג המשיבה התבקשו לצאת לשם בירור חילוקי דעות בין באי כוחם. עוד הוסיפה כי ביקשה מהמערער לכתוב הערותיו על גבי נייר ולהעביר לבא כוחו ולא להפריע למהלך החקירה הנגדית, אך לאחר ששב להפריע הורתה לו לצאת מהאולם. פסיקתה נעשית על יסוד הראיות המוגשות בהתאם לתקדימים ולחוק וגם בתביעה זו כך תפסוק. לפיכך דחתה את הבקשה ומכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער שב בערעורו על נימוקי הפסלות שטען בבקשת הפסלות ובהם הפגנת העוינות מצד המפקחת כלפי המערער, הוצאת המערער ואשתו מן האולם ללא הצדקה, צעקותיה על המערער ועל בא כוחו לאורך כל הישיבה ואי מתן אפשרות לנהל חקירה נגדית סבירה. ביתר פירוט משיג המערער על חוסר האפשרות לשאול שאלות ביחס לחניית כלפי רכב בחנייה ועל דחיית הבקשה להגיש סקיצה של החנייה. המערער שב וטוען כי המפקחת התבטאה מפורשות כי לא יקבל מפתח למקלט כבר בתחילת חקירתו, התבטאות שלא באה לידי ביטוי בפרוטוקול. לדעתו, הטעמים כולם ומשקלם המצטבר מקימים חשש ממשי למשוא פנים ויש להורות על העברת התיק למפקח אחר להמשך חקירתו הנגדית של העד מטעם המשיבה ולשם הכרעה בתיק.

4.

לעניין הסמכות לדון בערעור זה ראו ע"א 5086/07 נורית ענבר פולק נ' מני בן מאור (לא פורסם, 7.2.2008). לגופן של טענות, לא מצאתי כי יש בערעור ממש. נראה כי למערער יש השגות בנוגע להתנהלות דיון ההוכחות, ואולם אין בהן כדי להקים עילת פסלות. הטענה כי המפקחת מנעה חקירה אינה מקימה עילת פסלות, גם אם אכן נחסמה החקירה כנטען בעניין זה. למפקחת שיקול דעת ובוודאי כך אם ההנחה היא כי באותו עניין כבר נפסק בעבר. לפיכך, אין לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער בנוגע ליתר עילות התביעה שהעלה ושטרם הוכרעו. למפקחת הסמכות הטבועה לנהל את הדיון באופן יעיל וצודק והיא הסבירה את הוצאת המערער ואשתו מהאולם בצורך לברר מחלוקת בין באי כח הצדדים בלבד. סמכות זו מסורה לה מתוקף תפקידה. אשר לטענה בדבר התבטאות המפקחת אשר לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול – אין בעצם העלאת הטענה בעלמא כדי לבסס עילת פסלות, בייחוד משלא ביקש המערער לתקן את הפרוטוקול (ע"א 1484/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 17.6.2008)). לבסוף, כבר נקבע בעבר כי אין די באי שביעות רצונו של צד להליך מאופן ניהול התביעה כדי להקים עילת פסלות. בנסיבות העניין, חששו של המערער למשוא פנים אינו אלא חשש סובייקטיבי בלבד ולא מצאתי כי קם חשש אובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילת המפקחת מלהמשיך ולדון בתביעה (ע"א 1150/09 צבי צילקר נ' "השבוע באשדוד" (לא פורסם, 22.3.2009)).

הערעור נדחה.

משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.