פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
10334/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
עו"ד ישי בית און
נ ג ד
המשיבים:
1. יעל קאופמן
2. כונס הנכסים עו"ד ישעיהו ספיבק
3. שלמה נרקיס
4. גד פרופר
5. אסתר פרופר
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
(השופט
מ' סובל
) מיום 23.12.2009 ברצ"פ 14/09 לפיה
נדחתה בקשת המערער כי יפסול עצמו מלדון בעניינו
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור
על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט מ' סובל ) מיום 23.12.2009 ברצ"פ 14/09, לפיה נדחתה על הסף בקשת המערער כי יפסול עצמו מלדון בעניינו. בקשת המערער לעיכוב הליכים בשל הגשת ערעור נדחתה אף היא ביום 28.12.2009 ולכן מבקש המערער עתה להפסיקם עד למתן החלטה בערעור, שכן התיק קבוע לתזכורת פנימית בפני בית המשפט קמא ליום 31.12.2009. בית משפט זה (כב' השופט נ' הנדל) מחק את הבקשה ביום 24.12.2009 ולכן הגיש המערער "בקשה בהולה, מתמשכת ומתגלגלת להפסקת הדיון וההליכים".
1.
המשיבה 1 הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום על החלטת רשם ההוצאה לפועל ד' יעקובי אשר אישר הסדר ביניים בנוגע לרכישת נכס בתיק כינוס, שכונס הנכסים והנושים הסכימו לו, בטענה כי לא היה לה יומה בפניו. בית המשפט דן בבקשה כבערעור ועיכב את ביצוע ההחלטה. הצדדים הגישו עיקרי טיעון ואילו המשיבה 1 איחרה בהגשתם. בית המשפט איפשר לה לטעון טיעוניה בעל פה ואף דחה את הבקשה לדחות את הערעור בשל אי הגשת עיקרי הטיעון. בשל שביתת הקלדניות נכתבו הפרוטוקולים בשני ימי הדיון בידי השופט והצהרות בית המשפט בדבר גיבוש דעתו בסוגיה, כפי טענת המערער, לא נכתבו בפרוטוקול. בתום ימי הדיון נקבע הסדר דיוני לפיו ישלימו הצדדים טיעוניהם בכתב.
2.
המערער הגיש בקשה לפסול את בית המשפט מלדון בתיק ונימק בקשתו בעיקר נוכח הצהרת בית המשפט כי כבר גיבש לעצמו דעה בתיק וכי אין בכוונתו לשנות את החלטתו הפרטנית נשוא הערעור. המערער הוסיף כי בדיון השני הודיע בית המשפט כי גם אם המערער יבקש לפוסלו ידחה את הבקשה. בית המשפט דחה את הבקשה לפסול אותו על הסף בלא שנימק החלטתו.
3.
יום לאחר מתן ההחלטה הגיש המערער ערעור זה ובו הוא חוזר על טענותיו.
לטענתו בית המשפט אינו פתוח כלל לשכנוע והחלטותיו אינן מנומקות, לרבות ההחלטה בבקשת הפסלות. הוא צירף תצהיר שלו ושל אחר
לתמיכה בטענותיו.
4.
בהחלטה שלא לעכב את ההליכים מיום 28.12.2009 כתב בית המשפט קמא כי במהלך הדיון מיום 1.12.2009 לא העלה המערער כל טענת פסלות ולכן נראה על פניו כי הגשת בקשת הפסלות שלושה שבועות אחרי מועד הדיון, חסרת תום לב ולכן לא היה צורך בנימוקים. כאמור, טענת פסלות יש להעלות בזמן אמת וכך לא נעשה. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי נסיבות העניין, הדיונים וכתבי הטענות הרבים שהוגשו ולאור הצורך בהכרעה בסכסוך, מצדיקים את המשך המשפט בדרך של השלמת הגשת כתבי טענות ומתן פסק דין.
5.
דין הערעור להידחות ועימו הבקשה לעיכוב ההליכים. הנחת היסוד בדבר ניהול ההתדיינות המשפטית ללא משוא פנים וללא דעה קדומה, תיסתר כאשר מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות ממשית של משוא פנים כלפי בעל דין אשר תמנע מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ע"א 5235/07 איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' אלכסנדר צ'רקוב
(לא פורסם, 31.7.2007)). טענות המערער אינן מובילות במקרה דנן לסתירת הנחת יסוד זו. נדמה, וכך גם עולה מהחלטת בית המשפט קמא במסגרת הבקשה לעיכוב ההליכים, כי עיקר טענותיו של המערער וחוסר שביעות רצונו מופנים כנגד אופן ניהול ההליכים בתיק בידי בית המשפט. כבר נפסק בעבר כי השגות מעין אלה מקומן בהליכי ערעור ולא במסגרת ערעור פסלות (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 175 (2006)). אכן, יש להצר על כך שבית המשפט לא נימק החלטתו לדחות את בקשת הפסלות כנדרש על פי דין, ואולם אין בעצם מחדל זה כדי לפסול אותו מלהמשיך לשבת ולדון בתיק (יגאל מרזל, בעמוד 317). הטענה כי בית המשפט הצהיר כי כבר גיבש דעתו אינה עולה מפרוטוקול הדיונים והמערער לא ביקש לתקנו. במצב דברים זה כל שניתן להבין מהדיונים כי ניתן מקום לכל הצדדים לטעון טיעוניהם ואף להשלימם בטרם מתן החלטה גופה. בנסיבות אלה, טענותיו של המערער בדבר הצהרת בית המשפט אינן אלא טענות בעלמא שאין לבסס עליהן עילת פסלות (ע"א 5827/09 דוד סטולר נ' נציגות הבית המשותף (לא פורסם, 19.8.2009)). אף אין להתעלם מעיתוי הגשת הבקשה אשר, כפי שכתב בית המשפט קמא, לא הועלתה באף אחד משלבי הדיון אלא כשלושה שבועות לאחר מכן, בסמוך למועד בו נדרשו הצדדים להגיש השלמות טיעון בטרם סיום ההליך במתן הכרעה.
לסיכום, לא מצאתי כי יש בטענות המערער כדי להקים עילת פסלות בשל חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער באופן המצדיק קבלת הערעור ולפיכך דין ערעורו להידחות.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ג בטבת התש"ע (30.12.2009).
ה נ ש י א ה