ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בהרצליה, הרשמת שרון גלר אהרוני (להלן – " הרשמת ") מיום 9.6.04, שלא לפסול עצמה מלדון בתיק 26-05031-02-1.

1.בין הצדדים מתנהל תיק הוצל"פ לביצועו של פסק דין לטובת המשיב (להלן – " הבנק "), כנגד המערערים, בהעדרם. התביעה הוגשה כנגד מערערת 1 (להלן – " החברה ") בגין יתרות חוב בחשבון חח"ד, וכנגד מערערים 2 ו- 3 בגין ערבותם לחובות החברה. במסגרת תיק ההוצאה לפועל הגישה באת כוח הבנק בקשה למנותה ככונסת נכסים של ביתם הפרטי של מערערים 1 ו- 2, ולמימוש צו עיקול. המערערים, מצידם, הגישו בקשה בטענת "פרעתי" וכן בקשה דחופה לעיכוב וביטול כל ההליכים, בטענה שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות והינו בטל, שכן כשבועיים קודם לנתינתו ניתן צו פירוק כנגד החברה, דבר שאמור היה לעכב באופן מיידי את כל ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה וחייב מתן רשותו של בית המשפט של הפירוק לצורך המשך ניהול התביעה במסגרתה ניתן פסק הדין. לאחר מספר דחיות, נקבע מועד לדיון בבקשות הצדדים (ליום 9.6.04). בפתח הדיון ביקש מערער 3, המייצג את עצמו ואת אשתו, מערערת 2, מראש ההוצאה לפועל לפסול את עצמה מלדון בתיק. הבקשה נומקה בטענה כי בתיק הוגשו מספר בקשות לדחיית מועד על ידי בא כוח הבנק וכן בקשה אחת מטעם המערערים, ובעוד שבטרם ניתנה החלטה בבקשת המערערים התבקשה תגובת בא כוח הבנק, הרי שקודם למתן החלטות בבקשות הדחיה של באת כוח הבנק, לא התבקשה תגובת המערערים. טענה נוספת שהעלה מערער 3 לפסילת ראש ההוצאה לפועל היא שבקביעת הדיון המשותף בטענת פרעתי ובמינוי כונס נכסים יש משום גילוי דעה מוקדמת מצד ראש ההוצאה לפועל בדבר דחיית הבקשה בטענת פרעתי עוד בטרם נשמעה, שכן הבקשה למינוי כונס תתייתר במידה ותתקבל טענת פרעתי. באת כוח הבנק התנגדה לבקשת הפסלות.

2.ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתה מיום 9.6.04, דחתה את בקשת הפסילה. לעניין מתן ההחלטות בבקשות הדחיה, נקבע כי מדובר בהחלטות טכניות במהותן, אשר לעיתים מתבקשת תגובת הצד השני להן ולעיתים לא, הכל בהתאם לנסיבות כל מקרה וכל בקשה, בהתחשב בטעמים שהוצגו בה, במועד הגשתה וכד', לפי שיקול דעת ראש ההוצאה לפועל. בחינת ההחלטות שניתנו בעניין זה מעלה שכל הבקשות התקבלו, לרבות בקשת מערער 3, למרות התנגדותה של באת כוח הבנק לבקשה. על כן, סברה ראש ההוצאה לפועל, כי לא ניתן לגזור מהחלטותיה בבקשות כל נטיה או גילוי דעת כנגד המערערים או מי מהם, ולפיכך אין בהחלטות אלה כדי להוות טעם פסילה מוצדק. גם את הטענה השניה של מערער 3 סירבה הרשמת לקבל כטעם פסילה מוצדק – העובדה שהדיון נקבע לצורך בירור טענת פרעתי ודיון בבקשה למינוי כונס, אין בה כדי ללמד על החלטה מראש לדחות את הבקשה בטענת פרעתי. הובהר, כי אכן, במידה והבקשה בטענת פרעתי תתקבל או שטרם תינתן בה הכרעה באותו מועד, לא יתקיים דיון בבקשה למינוי כונס. ואולם, באם תינתן הכרעה בבקשת פרעתי והבקשה תידחה, לאחר שמיעת הצדדים, הרי שמטעמי יעילות, נקבע דיון גם בבקשה למינוי כונס, אשר הוגשה בזמנו עוד בטרם הוגשה הבקשה בטענת פרעתי. על כן, נדחתה בקשת הפסילה.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסלות ומוסיפים טענות רבות, שלא הועלו בפני ראש ההוצאה לפועל ו/או אינן רלוונטיות להליך שבפני. נטען כי בטיפולה של ראש ההוצאה לפועל בבקשות שינוי מועד הדיון לא נהגה ראש ההוצאה לפועל כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, בכך שלא ביקשה את תגובת הצד שכנגד בכל מקרה. כמו כן, בהתנהלותה בעניין זה לא התייחסה ראש ההוצאה לפועל אל בעלי הדין באותה אמת מידה, וביחס המפלה לטובת הבנק די כדי לפסול אותה מלדון בתיק. כמו כן, חוזרים המערערים על עמדתם לפיה כיוון שדעתה של ראש ההוצאה לפועל כבר ננעלה והיא החליטה מראש, טרם הדיון, מה תפסוק בטענת הפרעתי, היא עמדה על כריכת שני הדיונים (בטענת הפרעתי ובבקשה למינוי כונס) יחדיו. המערערים סבורים כי היה על ראש ההוצאה לפועל להידרש תחילה לטענות כנגד עצם פתיחתו וניהולו של תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין בטל שניתן בחוסר סמכות, ולעצם ניהול הליכי הוצאה לפועל כנגד החברה שבפירוק בניגוד לפקודת החברות. משלא נהגה באופן זה, סבורים המערערים כי הדבר מעיד על כך שדעתה ננעלה מראש ואין בכוונתה לקיים דיון אמיתי בבקשות המערערים.

4.הבנק סבור כי דין הערעור להידחות. לטענתו, אף אילו היו טענות המערערים נכונות, היה מקומן במסגרת ערעור לגופו של עניין על החלטת ראש ההוצאה לפועל. ההחלטה לקבוע לאותו מועד את הדיון בטענת הפרעתי ובבקשה למינוי כונס היא ראויה, שכן מדובר באותם הצדדים, באותה מסכת עובדתית ובאותה מחלוקת, והחלטה כאמור הינה יעילה, וחוסכת מזמנו של ראש ההוצאה לפועל ושל הצדדים. לטענת הבנק סירבה ראש ההוצאה לפועל לדון תחילה בבקשה למינוי כונס דווקא משום שבאם תתקבל טענת הפרעתי לא יהיה מקום לדון בבקשה למינוי כונס. מכאן ניתן ללמוד כי עמדת ראש ההוצאה לפועל לא היתה נעולה, כנטען על ידי המערערים. בכל מקרה, גם אם היה מדובר בהחלטה שגויה, היה על המערערים לערער עליה במסגרת ערעור לגופו של עניין על החלטת ראש ההוצאה לפועל, ואין בכך משום עילת פסלות.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. טענות המערערים מופנות כנגד החלטות דיוניות טכניות שניתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל במסגרת ניהול ההליכים. נפסק לא פעם כי הדרך לתקיפת החלטות מעין אלו היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או ערעור-על פי סדרי הדין-ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות – ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ , (טרם פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבלה ראש ההוצאה לפועל בהליך מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סוביקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 446, 558; ע"א 1570/94 שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים המלח בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760). ההחלטות שניתנו אינן מצביעות על אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 250), היינו אותה אפשרות ממשית לכך שגובשה עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור")... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה (בג"צ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605). בנסיבות העניין לא הצליחו המערערים לבסס חשש זה.

5.אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסכום של 3,000 ₪.