ע"פ 1728/14 משה כהן נ. מדינת ישאל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' קריספין-אברהם ) מיום 3.3.2014, שלא לפסול עצמו ממתן גזר הדין בגמ"ר 7476-12-11.

2.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) וסעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. ביום 4.7.2012 הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון. לאחר שחזר בו המערער מההסדר, הורה בית המשפט ביום 20.9.2012 לבטל את הכרעת הדין מיום 4.7.2012. בתום הוכחות הורשע המערער בשנית בעבירה שיוחסה לו ביום 19.2.2014. מיד בעקבות ההרשעה, ובטרם נשמעו טיעונים לעונש, ביקש המערער מבית המשפט להפנותו לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן וחוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' קריספין-אברהם ) דחה את הבקשה בהחלטה מיום 23.2.2014. בהחלטתו ציין בית המשפט כי "באשר להפניית הנאשם לממונה על עבודות השירות, ההלכה והפסיקה מוכרות היטב לב"כ הנאשם וברור כי אין מקום בנסיבות המקרה למאסר שירוצה בעבודות שירות".

3.

בעקבות הדברים הללו הגיש המערער לבית המשפט ביום 28.2.2014 בקשה לפסלות שופט. לטענת המערער, בהחלטתו מיום 23.2.2014 גילה בית המשפט את דעתו כי הוא עתיד להטיל מאסר בפועל על המערער עוד בטרם נשמעו הטיעונים לעונש. זאת, לשיטת המערער, על אף שעונש מאסר בפועל איננו עונש הכרחי בעבירה שבה הורשע המערער. למעלה מכך, גם אם יוטל עונש מאסר, קיימת אפשרות לשילוב בין מאסר בפועל לבין עבודות שירות. מטעמים אלה טען המערער כי עמדתו של בית המשפט ננעלה ביחס לגזר הדין, באופן שעולה כדי אפשרות ממשית למשוא פנים. בתגובה לבקשה טען בא כוח המשיבה כי דברי בית המשפט, עליהם נשענת בקשת הפסלות, אינם שוללים את האפשרות כי לאחר טיעונים לעונש יימצא שיש לבחון חלופת מאסר. טענתו הייתה, כי עדיין פתוחה בפני המערער הדרך לשכנע את בית המשפט לקבל את חוות דעת הממונה במסגרת הטיעונים לעונש. עוד ציין בא כוח המשיבה, כי לפי סעיף 51ב(ב)(1) לחוק העונשין, על בית המשפט לקבל את חוות דעת הממונה לפני מתן גזר הדין, ולא בהכרח לפני שמיעת הטיעונים לעונש. לדבריו, הפניה בשלב מוקדם בהליך, עוד לפני שמיעת הטיעונים לעונש, רק תגדיל את העומס הרב ממילא על שירות המבחן.

4.

בהחלטתו מיום 3.3.2014 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטה ציין בית המשפט כי הבקשה להפניית המערער לתסקיר שירות המבחן ולחוות דעת הממונה על עבודות השירות נדחתה נוכח עמדת המשיבה, שלפיה יש להטיל על המערער מאסר בפועל. עוד היפנה בית המשפט להלכה הפסוקה, המורה כי בעבירה בה הורשע המערער יש להטיל ככלל עונש מאסר. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי טרם נשמעו בפניו הטיעונים לעונש. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בכתב הערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום. עוד מעלה המערער טענות ביחס לאופן הנמקת החלטתו של בית המשפט בבקשת הפסלות.

5.

אמנם, ייתכן שראוי היה להימנע מקביעות העשויות להתפרש כגורפות ביחס לסוג ומידת העונש טרם שמיעת הטיעונים לעונש. אולם, בנסיבות העניין דין הערעור להידחות. דומני שאין בהתבטאויות בית המשפט בהחלטותיו, כפי שתוארו בכתב הערעור ובבקשה שהוגשה לבית משפט השלום, כדי להצדיק את פסילתו. הכלל הוא, שכדי לקבוע שנתגבשה עילה המצדיקה פסלות, על התבטאויותיו של בית המשפט להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. את שאלת קיום החשש האמור יש לבחון לפי משמעותם של הדברים והקשרם בנסיבות העניין (ראו, למשל, ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (19.4.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194 (2006) (להלן – מרזל )). בתוך כך, ישנה חשיבות רבה לשלב שבו נאמרו או נכתבו הדברים. אם ההתבטאות באה בשלב מקדמי של ההליך, טרם שמיעת טיעונים, אין בהכרח לפרשה כמעידה על גיבוש עמדה לגוף העניין. טענת פסלות בשל התבטאות השופט תתקבל רק במקרים בהם בית המשפט ישתכנע כי דעתו של השופט ננעלה, כך שלא ניתן לשכנעו בעמדה אחרת בהמשך ההליך ( מרזל, שם; עוד ראו

ע"פ 2463/13 מדינת ישראל נ' קאהן, פיסקה 8 (11.4.2013)).

6.

במקרה דנא, בית המשפט אכן ציין בשתי החלטות (ההחלטה בבקשה מיום 23.2.2014 וההחלטה בבקשת הפסלות מיום 3.3.2014) כי בעבירה שבה הורשע המערער נדרש עונש מאסר בפועל. בהחלטה מיום 23.2.2014 אף העיר בית המשפט, כי "ברור כי אין מקום בנסיבות המקרה למאסר שירוצה בעבודות שירות". אולם דומה שעמדה זו ניתנת לשינוי ובהתאם גם התוצאות הסופיות של הליך קביעת גזר הדין. כפי שהדגיש בית המשפט בהחלטתו מיום 3.3.2014, מדובר בשלב מוקדם של ההליך, שבו טרם נשמעו הטיעונים לעונש. אם ישכנע המערער את בית המשפט כי יש מקום לבחון חלופת מאסר, אפשר יהיה להפנותו לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוות דעת ממונה אחרי שמיעת הטיעונים לעונש ולפני מתן גזר הדין. אפשרות זו עולה בקנה אחד עם סעיף 51ב(ב)(1) לחוק העונשין.

7.

לא למותר לציין שככל שהערעור שלפניי מתבסס גם על עצם סירובו של בית המשפט לבקשה להפנות את המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוות דעת ממונה, להבדיל מהתבטאותו אגב הסירוב, בנסיבות העניין אין לקבל את הטענה. כידוע, הכלל הוא שאין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי להקים עילת פסלות. ערעור פסלות המבוסס על החלטה דיונית יתקבל רק אם יש בהחלטה או באוסף החלטות כדי להעיד שבית המשפט איננו פתוח לשכנוע (ראו למשל, ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פיסקה 5 (29.10.2004); ע"פ 1355/13 קפלן את לוי בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון, פיסקה 5 (25.2.2013); ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עיריית נתניה , פיסקה 3 (6.1.2014); מרזל , עמ' 175). במקרה שלפנינו, מקומה של טענה מסוג זה בהליכי ערעור על פי סדרי הדין הרגילים, ולא בערעור על דחיית בקשה לפסלות שופט.

8.

מצאתי אפוא שהתבטאויותיו של בית המשפט אינן מעידות על כך שדעתו ננעלה ואינה ניתנת לשינוי, ואין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כנדרש לשם ביסוס טענת פסלות.

9.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב.