ע"פ 55/14 אברהם כהן נ. מדינת ישראל - עיריית נתניה

1.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (כבוד השופטת בדימוס ר' צוק ) מיום 29.12.2013 שלא לפסול עצמו מלדון בח"נ 5848-10-13.

2.

המערער ביקש להישפט בגין הודעת תשלום קנס שייחסה לו חנייה אסורה באזור המסומן בצבעי אדום-לבן. בפתח הדיון, העלה המערער טענת התיישנות. בית המשפט דחה את ההכרעה בטענה זו לשלב ההוכחות, מן הטעם שיש צורך בבירור עובדתי. בעקבות זאת, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו. בית המשפט דחה את הבקשה. בשלב זה, הודיע המערער לבית המשפט כי הוא עוזב את הדיון. בהמשך, אף הגיש המערער תלונה למשטרה על התנהלותו של בית המשפט, והגיש את הערעור שלפניי. במסגרת הערעור תוקף המערער את החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, הנוגעות להגבלת טענותיו המקדמיות במסגרת הדיון; דחיית הדיון בטענת ההתיישנות; והימנעות מהפסקת הדיון לאחר הגשת בקשת הפסלות. המערער אף משיג על התנהלות המשיבה והיועץ המשפטי לממשלה, בכל הנוגע להפקדת ייפוי כוח ולדחיית בקשתו לעיכוב הליכים. בנוסף, הגיש המערער בקשה לקביעת דיון בערעור ובקשה כי אפסול עצמי מלדון בעניינו, משום שהגיש תלונה למשטרה בעקבות החלטתי לדחות ערעור פסלות קודם שהוגש על ידו.

3.

דין הערעור להידחות. המערער משיג על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. אין בהחלטות אלו, כשלעצמן, כדי להצביע על קיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו למשל: ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (2.11.2009); ע"פ 4165/13 ד. רותם ומאור (2009) בע"מ נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (13.6.2013); יגאל מרזל דיני פסלות שופט , 178-174 (2006)). אף אם נפלה טעות בהחלטות דיוניות אלו, ולמותר לציין כי אינני מביע עמדה בדבר, הרי שמקומן של טענות מסוג זה הוא בערעור על פסק הדין ולא בערעור פסלות.

4.

כפי שאף צויין בערעור פסלות קודם אותו הגיש המערער (ע"פ 4102/13), העובדה שהמערער פנה בתלונה למשטרה בעקבות דחיית ערעור הפסלות אותו הגיש אינה מהווה סיבה שאפסול עצמי. אף לא מצאתי כי יש מקום לקיים דיון בערעור.

5.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. נוכח התנהלותו של המערער, הגורמת לבזבוז זמן שיפוטי, ינמק המערער עד ליום 15.1.2013 מדוע לא יוטלו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה.