ע"פ 8340/09 חנניה אלמליח נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר ) מיום 14.10.2009, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 3641/05.

1.

ביום 21.12.2004 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ ), לרבות: מתן דו"חות כוזבים, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק המע"מ; אי-הוצאת חשבוניות מס, עבירה לפי סעיף 117(א)(13)

לחוק המע"מ; מעשי מרמה עורמה ותחבולה במטרה להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ, וכיוצא באלה עבירות מס (להלן: כתב האישום ).

2.

עם הגשת כתב האישום לבית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר ) כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות. דיון ההוכחות האחרון נערך ביום 22.1.2009. בסוף יום הדיונים האמור, הורה בית המשפט כי סיכומי המשיבה יוגשו בתוך 30 ימים וכי סיכומי ההגנה מטעם המערער יוגשו 30 ימים לאחר מכן. עוד נקבע באותו דיון, כי על המשיבה להעביר לידי המערער רשימה של כל חומר החקירה, שכן לטענת המערער יש בידיה חומרי חקירה שאינם מצויים בידיו. בסופו של יום, חרגה המשיבה מהמועד בו נתבקשה להגיש את סיכומיה ולטענת המערער אף חרגה מהמועד שהוקצב לה להעברת רשימת חומר החקירה.

3.

ביום 21.6.2009 קבע בית המשפט כי התיק שלפניו ייקבע למתן הכרעת דין ליום 28.6.2009. נוכח שינוי מועדי הזמנים והגשת סיכומי המשיבה באיחור, ובשל העובדה כי טרם הוגשו סיכומי ההגנה של המערער, הגיש האחרון בקשה לדחיית מועד הדיון. בקשה זו נענתה על-ידי בית המשפט בחיוב, ונקבע כי סיכומי המערער יוגשו עד ליום 1.9.2009.

4.

עם קבלת סיכומי המשיבה, ולאחר שבחן אותם, סבר המערער כי המשיבה כללה בסיכומיה ראיות שלא הוצגו על-ידה במהלך פרשת ההוכחות. לפיכך, הגיש המערער, ביום 21.8.2009, בקשה לפסילת סיכומי המשיבה וכן לפסילת בית המשפט היושב בדין (להלן: בקשת הפסלות ). לשיטת המערער, לא רק שהמותב נחשף ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל, אלא נראה כי הוא אף התבסס על מידע זה בשלב גיבוש הכרעת הדין. זאת, מבקש המערער ללמוד מהחלטת בית המשפט מיום 21.6.2009, אשר קובעת כי הכרעת הדין תינתן ביום 28.6.2009. כמו-כן, נטען כי הכרעת הדין נכתבה עוד בטרם הוגשו סיכומי ההגנה. משהוגשה בקשת הפסלות, הורה בית המשפט למשיבה להגיש את תגובתה לאמור בבקשת הפסלות. לאחר מכן, אפשר בית המשפט למערער להגיש את תגובתו לתשובת המשיבה. מעיון בתגובות הצדדים, עולה כי קיימת ביניהם מחלוקת באשר לשאלה האם נכללו בסיכומי המשיבה ראיות חדשות ובלתי קבילות, ואם לאו. המשיבה סבורה כי אין בסיכומיה ולו ראיה אחת שלא הוגשה במהלך פרשת ההוכחות. מנגד, טוען המערער כי תשובת המשיבה אינה מפריכה את טענותיו.

5.

ביום 14.10.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בקובעו, כי "לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבקשה מטעם הנאשם לפסילת סיכומים ולפסילתי" (להלן: החלטת הפסלות ). עוד קבע בית המשפט, כי הכרעת הדין תינתן ביום 8.11.2009.

6.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר המערער על עיקר טענותיו: ראשית, טוען המערער כי בית המשפט כתב את הכרעת דינו עוד בטרם הוגשו סיכומי ההגנה; שנית, טוען המערער כי לא רק שבית המשפט נחשף לחומר ראיות בלתי קביל אלא שהוא אף ביסס עליו את הכרעת הדין. שילובן של טענות אלה מצדיק לדעת המערער את החלפת המותב הדן בתיק, ולו כדי למנוע חשש ממשי למשוא פנים.

7.

משעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענתו של המערער הינה כי המשיבה כללה בסיכומיה ראיות חדשות ובלתי קבילות שלא הוגשו לבית המשפט קודם לכן. מעיון בהודעות הצדדים, ברי כי הצדדים חלוקים ביניהם באופן ממשי באשר לאמיתות טענה זו. המשיבה טענה כי כל החומר אליו היפנתה בסיכומה מצוי בחומר שהוגש לבית המשפט והוא כולל גם סיכום טכני של הכנסות שפורטו בפנקסים והוגשו כראיה. בירור טענה כגון זו הוא עניין לערכאה הדיונית, וכך זו עשתה. עם קבלת בקשת הפסילה, ביקש בית המשפט את עמדת המשיבה לטענות המערער, ואף התיר לאחרון להגיב לאמור בתשובת המשיבה. כאשר כל טענות הצדדים לפניו, ובהכירו את ההוכחות המצויות בתיק העומד להכרעתו, קבע בית המשפט כי אין כל מקום לפסילתו, כמו גם לפסילת סיכומי המשיבה. מבלי לנקוט עמדה באשר לשאלה האם הוגשו ראיות חדשות בשלב הסיכומים, ואם לאו, הרי שאין זו טענה המקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. ניהול ההליך הדיוני, לרבות היבטיו הראייתיים, מסור לערכאה הדיונית. הלכה פסוקה היא, כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו. כך למשל, נפסק בעבר, כי החלטות דיוניות שעניינן שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). המבחן המשפטי הינו מבחן אובייקטיבי ועל בעל הדין להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 175). זאת לא הצליח המערער לעשות.

יתרה מכך, ניכר כי המערער מבקש להיבנות מההלכות העוסקות בהיחשפות בית משפט ל"מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות, על מנת לתמוך את ערעורו. אולם, טיעון זה אינו רלוונטי לעניין שבפניי. זאת, מאחר ויש להבחין, ביתר דיוק, בין שתי שאלות נפרדות: הראשונה - האם סיכומי המשיבה אכן כוללים ראיות שהינן בלתי קבילות; השניה - מה השפעת הראיות הבלתי קבילות על בית המשפט והאם הן עולות כדי "מסה קריטית". בעוד שהשאלה הראשונה ניתנת לבחינה עובדתית-ראייתית על פי מהותה ואופייה, הרי שהשאלה השניה אינה כזו. בענייננו, עיקר המחלוקת בין הצדדים, כמו גם עיקרו של ערעור זה, נטוע בשאלה הראשונה. המשיבה מכחישה את הטענה כי הוגשו ראיות חדשות בסיכומים. דינה של שאלה זו להתברר בערעור על הכרעת הדין, היה ויורשע המערער, ואין היא שאלה להליך של פסילת שופט (ראו: ע"פ 1324/00 דאלי נ' כבוד השופט אהרון אמינוף (לא פורסם, 3.5.2000); ע"פ 1534/00 בדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.200)). זאת, בשונה מהשאלה השניה, אשר בירורה הינו חלק בלתי נפרד מהליך של ערעור פסלות. אף עיון בבקשת הפסלות ובכותרתה - "בקשה לפסילת סיכומי המאשימה ולפסלות שופט" - מעידים על היות הבקשה נטועה במישור הראייתי תחילה, ורק לאחר מכן במישור דיני פסלות השופט. אם כן, נמצאנו למדים, כי עילת פסלות בשל חשיפה לחומר בלתי קביל לא תתגבש במצב דברים בו שאלת אי-הקבילות לגופה שנויה היא במחלוקת. נוכח דברים אלה, לא מצאתי כי מתעורר בענייננו חשש ממשי למשוא פנים, במובנו האובייקטיבי, באופן המצדיק את פסילתו של המותב.

8.

עוד נטען, כי יש לפסול את בית המשפט, הואיל והכרעת הדין נכתבה עוד בטרם הוגשו סיכומי ההגנה מטעם המערער. דין טענה זו להידחות. בחנתי את החלטות בית המשפט אליהן הפנה המערער, ולא מצאתי את שמבקש המערער לקרוא בהן. כל שההחלטות קובעות הוא את מועד מתן הכרעת הדין, ולראייה כאשר ביקש המערער לדחות את מועד מתן הכרעת הדין לשם הגשת סיכומי ההגנה, הרי שבקשתו נענתה בחיוב. לא זו אף זו, אלא שהחלטות בית המשפט בדבר מועד מתן הכרעת הדין אף הן החלטות דיוניות. על-כן, אם המערער סבור כי יש בהחלטות אלה כדי לקפח את זכותו להליך הוגן, ואינני נוקטת עמדה בדבר, הרי שהדרך להשיג עליהן היא באמצעות הגשת ערעור על הכרעת הדין, היה ויורשע, ולא באמצעות הליך פסלות. דברים אלה נכונים במיוחד נוכח העובדה, כי המשפט בעניינו של המערער מתנהל מזה כארבע שנים וכי שמיעת הראיות הסתיימה זה מכבר במהלך חודש ינואר.

אשר על כן, הערעור נדחה.