ע"פ 6644/13 רוני נדב נ. יו"ר הוועדה המקומית ת"א יפו

1.

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' א' קרביס ) מיום 30.9.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"ב 01-13-0000673.

2.

ביום 21.1.2013 הוצא צו הריסה מינהלי לנכס בבעלות המערער. הצו היה חתום בידי רון חולדאי, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב-יפו. המערער ביקש להשיג על תוקפו של הצו, בין השאר בטענה כי המשיב, רון חולדאי, אינו מכהן בפועל כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לצורך כך, ביקש המערער לחקור את המשיב על תצהיר שהוגש מטעמו לפיו הוא מכהן בתפקיד זה. ביום 9.9.2013 דחה בית המשפט את בקשתו. לאחר החלטה זו, ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו. בבקשתו טען המערער כי ההחלטה שלא לאפשר את חקירת המשיב מעידה על כך שבית המשפט פועל במטרה לסייע למשיב. לשיטתו, עובדה זו נובעת מכפיפותה המינהלית של מזכירות בית המשפט לעירייה. בית המשפט דחה את בקשת המערער, בקובעו כי אין בהחלטות ענייניות מטעם בית המשפט כדי לבסס חשש אובייקטיבי למשוא פנים. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, אשר חוזר על טעמי הבקשה.

3.

דין הערעור להידחות. בבסיס הערעור עומדת החלטתו הדיונית של בית המשפט שלא לאפשר את חקירת המצהיר. ככלל, אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו של בית המשפט (ראו למשל: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (21.5.2009); ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (2.11.2009); ע"פ 4165/13 ד. רותם ומאור (2009) בע"מ נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (13.6.2013); ע"פ 6268/13 סאלח נ' מדינת ישראל (23.9.2013); יגאל מרזל דיני פסלות שופט , 178-174 (2006)). מקומן של השגות מסוג זה להתברר בגדרי ערעור על פסק-הדין בהליך הפלילי ולא במסגרת בקשת פסלות או ערעור על דחייתה של בקשת פסלות.

4.

המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". על המערער להראות כי מתעורר בנסיבות העניין חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (21.3.2007); ע"פ 1511/13 גיאט נ' מדינת ישראל (3.3.2013)). בענייננו, מצביע המערער על כך שקיימת תלות מינהלית בין בית המשפט לעניינים מקומיים לבין העירייה. לשיטתו, תלות זו מייצרת קשר בלתי תקין והטיית דין. סוגיה זו נדונה בהרחבה במסגרת בג"ץ 8194/05 קארשי נ' עיריית ירושלים (26.4.2010). באותו עניין, עמד בית המשפט על הקושי הקיים בקיומה של כפיפות מינהלית זו, ואף פירט את הצעדים שננקטים לצמצומה. עם זאת, בית המשפט אף הדגיש כי התלות אינה חלה במישור השיפוטי-מקצועי ( שם , בפיסקה 24). הפונקציה השיפוטית מתבצעת על ידי השופטים בלא זיקה לגורם שמחוץ לרשות השופטת. בהתאם, לא מצאתי כי יש בטענות המערער כדי להעיד על קיומו של חשש למשוא פנים.

5.

פרקליטו של המערער נקט לשון בלתי מקובלת (וזו לשון המעטה) הן בבקשת הפסלות, הן בערעור דנא. כך נציין, בין היתר, שבבקשת הפסלות כתב הפרקליט הנכבד כי העובדה שמזכירות בית המשפט לענינים מקומיים נמצאת בשליטתם של התובעת והמשיב "שיבשה את ההליכים ואת שיקול הדעת" של השופטת (סעיף 8 לבקשה). בהודעת הערעור הגדיל הפרקליט לעשות וכתב כי "לכאורה השופטת לקחה שוחד מהמשיב בצורת שירותי מזכירות" (הדגשה במקור – א.ג.) (סעיף 11 להודעת הערעור). על הפרקליט, עו"ד משה נדב, לנמק עד ליום 17.10.2013, מדוע לא יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה נוכח הביטויים הבלתי ראויים בהם עשה שימוש כלפי בית המשפט.

6.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיב נתבקש להגיב.