ע"פ 1479/07 ירון נומדר נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב (השופטת

נ' פראג ) מיום 13.2.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת' 30104/05.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום שעניינו עבירה של נהיגה ברכב שנמסרה לגביו הודעת איסור שימוש. הדיון בתיק נקבע ליום 2.5.05, ומשהמערער לא התייצב בדיון, נתנה השופטת פראג פסק דין בהעדרו, בו הוטל על המערער קנס בסך 2,000 ₪ וכן פסילה מקבלת או החזקת רישיון למשך שנתיים. בגזר הדין כתבה השופטת כדלקמן: "נהג עבריין. 175 הרשעות קודמות. קשה להעלות על הדעת ריבוי הרשעותיו. הגיע הזמן להורידו מהכביש". המערער ערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, ובהסכמת הצדדים בוטל פסק הדין והתיק הוחזר לשופטת פראג .

ביום 4.6.06 התקיימה ישיבת הקראה בתיק, ובא-כוח המערער הודיע כי המערער כופר באשמה. בישיבה הבאה, שהתקיימה ביום 3.9.06, ביקש בא-כוח המערער לחזור בו מהכפירה ולהודות בביצוע העבירה. כן ביקש הסניגור לדחות את מועד שמיעת הטיעונים לעונש. גם הדיון הבא שנקבע בתיק נדחה לבקשת הסניגור, ומשנתבקשה בקשת דחייה נוספת במסגרת דיון שהתקיים ביום 5.11.06, סירבה השופטת לדחות שוב את מועד הטיעונים לעונש. המערער עצמו לא הגיע לאף אחד מהדיונים האמורים. משהסתבר כי בכוונת התביעה לעתור לעונש של מאסר בפועל, הוצא נגד המערער צו הבאה, והתיק נדחה שוב ליום 28.12.06. משלא בוצע צו ההבאה במועד זה, נדחה שוב הדיון לשמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר דין ליום 13.2.07. במסגרת הדיון שהתקיים במועד זה, אליו הגיע המערער, התבקשה פסילתו של בית המשפט. השופטת דחתה את בקשת הפסלות, ומכאן הערעור שבפניי.

2.

בערעורו טוען המערער כי העובדה שהשופטת כבר גזרה את דינו בעבר, ואף ציינה במסגרת גזר הדין כי הגיע הזמן להורידו מהכביש, וזאת מבלי ששמעה את טענותיו של המערער, מעידה כי אצל השופטת קיימת דעה קדומה, וכי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. המערער מוסיף כי גם חשיפתה של השופטת במסגרת הדיון המקורי בתיק להרשעותיו הקודמות של המערער מקימה את החשש האמור. המערער טוען כי עילת הפסלות התגבשה רק בדיון האחרון, שכן רק משנמנע בית המשפט מלהעיר לתביעה על כך שעתרה למאסר בפועל, אף על פי שבדיון המקורי לא עתרה למאסר כאמור, הסתבר כי מתקיים חשש למשוא פנים.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. על פי סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, יש להעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה. טענות הפסלות שבפני, אשר נוגעות לעצם העובדה שהשופטת ישבה בתיק בגלגולו המקורי, הועלו בשיהוי ניכר. הדיון בתיק הוחזר על ידי בית המשפט המחוזי לבית המשפט לתעבורה עוד ביום 19.3.06, וההקראה בתיק התקיימה ביום 4.6.06. חרף זאת, וחרף העובדה שהתקיימו מספר דיונים בתיק, טענת הפסלות הועלתה רק בשלב הטיעונים לעונש, יותר ממחצית השנה מאוחר יותר. די בכך כדי להביא לדחיית טענותיו של המערער (ראו ע"פ 8891/06 מאירסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 703/06 גריפאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענת המערער כי רק העובדה שבית המשפט לא העיר לתביעה על כך שעתרה לעונש מאסר בפועל, בניגוד לעמדתה בדיון המקורי, היא שהבהירה כי נוצרה אצל השופטת דעה קדומה אינה משכנעת. כבר נקבע בפסיקה כי ככלל, אין בהתרחשות מאוחרת כלשהי כדי לאפשר לבעל דין להעלות טענת פסלות שמועדה חלף (ראו ע"א 5397/97 יערי נ' אינדיג (לא פורסם); ע"פ 8891/06 מאירסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יצוין כי הימנעותו זו של בית המשפט מלהתערב בעונש שביקשה המדינה להשית על המערער אף היא אינה מקימה, כשלעצמה, חשש כלשהו למשוא פנים, ואין היא מהווה עילת פסלות, בהיותה חלק מניהולו של המשפט. אכן, נראה כי המערער בענייננו בחר להעלות את טענותיו בעניין הפסלות רק משהסתבר לו כי בכוונת התביעה לעתור לעונש מאסר בפועל. ואולם, "טענת פסלות איננה בגדר נשק סודי, אשר אותו שומר באמתחתו מי שגורס דבר קיומה של עילה של פסלות, עד שיבוא מועד נוח להעלאתה" (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה , מה(3) 790, 791)).

גם לגופו של עניין אין טענותיו של המערער מגלות כל עילת פסלות. הלכה היא כי אין בהחזרת הדיון לאותו שופט, על ידי ערכאת ערעור, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 272), אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בנסיבות המקרה שבפנינו לא מתעורר חשש כאמור. הערותיה של השופטת נאמרו במסגרת מתן גזר דין בהיעדר המערער, אשר לא התייצב לדיון. משהוחזר התיק לבית המשפט, חזקה על השופטת כי תשמע את דברי המערער ותכריע בהתאם לשיקול דעתה המקצועי. גם העובדה שהשופטת נחשפה להרשעותיו הקודמות של המערער אינה מקימה עילת פסלות. בית משפט זה קבע לא אחת כי אין בעצם העובדה שהובא לידיעתו של שופט דבר קיומן של עבירות קודמות כדי להוות עילת פסלות (ראו: ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 302-304). בענייננו נכונים דברים אלה על אחת כמה וכמה, נוכח העובדה שהרשעתו של המערער התבססה על הודאתו.

נוכח כל האמור לעיל, לא מתקיימת בענייננו עילה לפסילתה של השופטת. אף אם בלבו של המערער אכן התעורר חשש כי השופטת נגועה בדעה קדומה, הרי שמדובר בחשש סובייקטיבי, אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 250-249; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760; ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 115-114).

אשר על כן, הערעור נדחה.