ע"פ 3486/13 יוסף אונגרפלד נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה (כבוד השופטת כ' פאר גינת ) מיום 5.5.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"ד 590-06-12.

2.

ביום 6.6.2012 הוגש לבית המשפט לתעבורה בחדרה כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירות שונות לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בעקבות אירוע של תאונת דרכים בה היה המערער מעורב. כתב האישום הוקרא למערער ביום 18.3.2013, והמערער כפר באשמה תוך שהוא טוען, בין השאר, שהסיבה היחידה להעמדתו לדין היא הרצון של משטרת חדרה "לחסל אותו". בתום ההקראה, ונוכח התרשמותו של בית המשפט מהתנהלותו של המערער באולם, הפנה בית המשפט את המערער לפסיכיאטר המחוזי על מנת שהאחרון ייתן חוות דעת המתייחסת לכשירותו של המערער לעמוד לדין. הדיון למתן חוות הדעת נקבע ליום 2.5.2013. בדיון אשר נערך ביום 2.5.2013 התברר כי לא בוצעה בדיקה פסיכיאטרית. בפתח אותו דיון ביקש בא כוח המערער, שפעל מטעם הסנגוריה הציבורית, לשחררו מן הייצוג. אף המערער ביקש זאת. בית המשפט קבע בתום הדיון כי ההחלטה בעניין השחרור מן הייצוג תינתן לאחר שהפסיכיאטר המחוזי יחווה דעתו על כשירותו של המערער לעמוד לדין. ביום 5.5.2013 הגיש המערער בקשה לפסלות שופט. בבקשתו טען המערער נגד ההחלטה להפנותו לבדיקה פסיכיאטרית, ובתוך כך ציין כי לא ייתן "להביא למצב שבו דיון נוסף של תשעה שופטים ייזכר כדיון על אדם שהוא לא נורמלי" (כוונתו של המערער היא לפסק הדין שניתן בעניינו בדנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (11.7.2011) – א' ג'). בנוסף, טען המערער כי בית המשפט "[החליט] לקחת צד במשפט". כך למשל, טוען המערער כי בית המשפט קבע במהלך הדיון שלא ידע על פניית המערער לתביעה בבקשה לסגור את התיק נגדו, אשר בגדרה פירט המערער את המסכת העובדתית, וכן ציין כי נגד מעורבת נוספת באירוע לא הוגש כתב אישום (להלן – הבקשה לסגירת התיק ). המערער סבור כי "לא ייתכן" שבית המשפט לא ידע על הבקשה לסגירת התיק, משום שעותק ממנה נשלח לבית המשפט. לשיטת המערער, "הסיבה ש[בית המשפט הרחיק עצמו] מן המכתב היא אי-רצונו להציג את שליחת המערער לבדיקה פסיכיאטרית כטמטום מוחלט של [בית המשפט]" (כך!). כמו כן, טוען המערער כי הפרוטוקול לא שיקף את כל הנעשה בדיון, ובתוך כך את טענת בא-כוח המערער לפיה המערער כשיר לייצג את עצמו.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.3.2013 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לפסלות שופט מסיבות שונות (להלן – בקשת הפסלות הקודמת ). הבקשה נדחתה על-ידי בית משפט קמא ביום 30.4.2013, ולא הוגש עליה ערעור.

3.

ביום 5.5.2013 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט כי הבקשה לסגירת התיק אינה מצויה בתיק בית המשפט, וממילא הדבר אינו מהווה עילה לפסול את בית המשפט. בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לטענות האחרות של המערער, אך יצוין כי המערער הגיש גם בקשה לתיקון פרוטוקול, אשר נדונה בנפרד בפני בית המשפט.

4.

על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, ומתאר את השתלשלות העניינים בתיק בפני בית המשפט. בתוך כך, טוען המערער כי בית המשפט כלל לא התייחס לעובדה שנהגת נוספת הייתה מעורבת בתאונה. המערער מציין כי בקשת פסילה מינהלית הנוגעת לאותו מקרה נדונה בפני כבוד השופט מסראווה , ומדגיש שהשופט מסראווה קבע באחת ההחלטות בתיק כי הנהגת הנוספת היא זו שאחראית לתאונה (לכן, קבע כבוד השופט מסראווה כי יש לבטל את הפסילה המינהלית שהוטלה על המערער). זאת ועוד, המערער סבור כי הפנייתו לבדיקה פסיכיאטרית והטלת הספק ביכולתו לייצג את עצמו הם חלק מהניסיון של בית המשפט "לחסל איתו חשבון" בשל הביקורת שהמערער מעביר על משטרת ישראל ועל בתי המשפט. בנוסף, מלין המערער על סד הזמנים הקצר בין דחיית בקשת הפסלות הקודמת (ביום 30.4.2013) לבין מועד הדיון בעניינו (2.5.2013). לטענתו, את ההחלטה בבקשת הפסלות הקודמת קיבל במעמד הדיון עצמו. יצוין, כי בערעורו מתאר המערער את נסיבות חייו הקשות, וכן מפרט שורה של הליכים אחרים בהם לקח חלק, ואשר בכולם "נחסמה דרכו", לטענתו, להוכיח מעשי שחיתות של שוטרים במשטרת ישראל.

5.

דין הערעור להידחות. כבר נפסק, כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו (ראו למשל, ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (2.11.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006) (להלן – מרזל )). כך למשל, נקבע בעבר כי החלטות דיוניות שעניינן שליחת נאשם להסתכלות פסיכיאטרית, אינן מקימות עילה לפסלות שופט (ע"פ 410/77 רוט נ' מדינת ישראל , פ"ד לא (3) 307 (1977)). זהו הדין אף בענייננו. החלטת בית משפט קמא להפנות את המערער לבדיקה פסיכיאטרית, והקביעה לפיה ההכרעה בבקשה לשחרור מייצוג תינתן לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הפסיכיאטרית, אינן מקימות עילת פסלות. טענות המערער הנוגעות להחלטות אלה הן טענות שאופיין ערעורי. זאת ועוד, אף השגתו של המערער בנוגע להיעדר ההתייחסות של בית המשפט, לפי הטענה, לנהגת הנוספת המעורבת בתאונה, היא השגה ערעורית מובהקת. אופן ניהול הדיון מסור לערכאה הדיונית, ולא לערכאה הדנה בערעור הפסלות, ואין לאפשר לערעור פסלות שופט להוות מסלול ל"עקיפת" הכלל לפיו אין זכות ערעור על החלטות ביניים במשפט הפלילי (ראו, ע"פ 7689/01 טאהא נ' מדינת ישראל (22.10.2001); ע"פ 4978/12 עדות נ' מדינת ישראל (12.7.2012);

מרזל , בעמ' 177). מבלי להביע עמדה באשר לנכונות טענות המערער, יוכל המערער להעלות את טענותיו בגדרי הערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית, אם יורשע המערער ויגיש ערעור.

אשר לטענה בדבר ידיעת בית המשפט על הבקשה לסגירת התיק: כזכור, קבע בית המשפט בהחלטתו שהבקשה לא הייתה מצויה בתיק בית המשפט. ראשית, משקיימת מחלוקת עובדתית בין הצד הטוען לפסלות לבין השופט, נקבע בפסיקה כי חזקה היא שעמדת השופט היא העמדה המשקפת את המציאות, וכי הנטל לסתירת החזקה הוא נטל כבד (ראו, ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג (2) 599, 613 (1999); ע"א 3356/03 גפני נ' עמותת אגודת בעלי מוניות התחנה (29.4.2003); מרזל , בעמ' 90-87). המערער לא עמד בנטל לסתור חזקה זו. שנית, אף אילו היה המערער עומד בנטל להוכיח שבית משפט קמא ידע על קיום הבקשה לסגירת התיק, המערער לא נימק מדוע עובדה זו מקימה עילת פסלות.

ודוקו: תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי בית המשפט גיבש דעתו ביחס אליו, אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילתו של בית המשפט. על מנת שתקום עילת פסלות לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על המערער להוכיח כי מתעורר, בנסיבות העניין, חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ראו למשל, ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (21.3.2007)).

מיותר לומר כי העובדה שההחלטה בבקשת הפסלות הקודמת ניתנה זמן קצר לפני הדיון אינה מהווה עילת פסלות.

6.

לפני סיום יצוין כי הלשון אשר נוקט המערער כלפי בתי המשפט, כך אף לפי טענותיו שלו, אינה מקובלת, ונוקט אני לשון המעטה.

7.

הערעור נדחה אפוא מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב.