ע"פ 473/12 מוחמד גאבר נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית משפט המחוזי ירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) מיום 15.1.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 43514-07-11.

1.

נגד המערער ונגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד בצוותא וקשירת קשר לביצוע פשע. הנאשם כפר באשמה והתיק נקבע להוכחות. טרם התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה הועבר התיק לטיפולה של כב' השופטת פרידמן-פלדמן . משעודכן בכך, מסר המערער לסנגורו כי בית המשפט כבר גזר את דינו פעמיים בעבר, והביע אי נוחות מכך שידון בעניינו בשנית. אי לכך, ביקש הסנגור, ערב דיון ההוכחות הראשון בתיק, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בא-כוח הנאשם השני בתיק, כמו גם המאשימה, הותירו את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

2.

בהחלטתו מיום ה-15.1.2012 קבעה השופטת כדלקמן: "אינני זוכרת את הנאשם, ואלמלא הגשת הבקשה, סביר להניח שכלל לא הייתי יודעת כי נשפט לפני או לפני מותב אחר כלשהו. בנסיבות אלה אין עילת פסילה, הבקשה נדחית וישיבות ההוכחות תתקיימנה במועדן." הסנגור הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בתואנה כי על בית המשפט לראות את המערער על מנת להיווכח אם הוא מוכר לו אם לאו. במקביל הוגש ערעור, בו טוען המערער כי מאחר שבית המשפט גזר את דינו פעמיים ונחשף לעברו הפלילי, קיים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו; לחלופין, כי טעמים של מראית פני הצדק מחייבים את החלפת המותב.

יום לאחר שהוגשה הבקשה לעיון חוזר, והוגש הערעור לבית משפט זה, התקיים דיון לפני בית המשפט, בו נכח המערער. בית המשפט חזר וקבע כי המערער אינו מוכר לו, וכי מלבד העובדה, המופיעה בבקשת הפסלות, לפיה דן את הנאשם בעבר, אין הוא יודע עליו דבר.

3.

דין הערעור להדחות. כבר נקבע בפסיקתנו פעמים רבות, כי חשיפת בית המשפט להרשעות קודמות של נאשם, ואף העובדה כי בית המשפט דן בעבר בעניינו של נאשם, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות. רק חשש ממשי – בראייה אובייקטיבית – למשוא פנים, במובן זה שנפגעה יכולתו של בית המשפט לדון באופן הוגן בעניין המובא לפניו, מקים עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 793/83 אדרי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 363 (1984); ע"פ 716/85 בן-חמו נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 725 (1985); ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.1.1992); ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2007); ע"פ 2879/09 יצחק דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-302 (2006)).

המערער צירף לבקשתו אסופת מסמכים המעידים כי השופטת פרידמן-פלדמן גזרה את דינו לפני למעלה משנה וחצי, בת"פ 5442/07. בתיק זה הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שקיבל את אישורה של השופטת. גזר הדין ניתן על סמך ההסדר, מבלי שהתקיימו בתיק הוכחות, ומבלי שנקבעו ממצאי מהימנות, או נטענו טיעונים מפורטים לעונש. מסמכים אודות התיק השני בו נטען כי דנה השופטת כלל לא צורפו לבקשת הערעור. בנסיבות אלה, ונוכח דברי השופטת כי המערער אינו מוכר לה, אין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים ולא קמה עילה לפסילת בית המשפט.

אשר על כן, הערעור נדחה.